|
||||
|
||||
קריאה לסרוב פקודה היא עניין לא פשוט. אבל הדבר הזה נובע באופן ישיר מההגיון שאותו ניסיתי להעביר בדבריי: אם יש ויכוח בתוך קבוצת אנשים אם לבצע את א' או לבצע את ב', שבסופו מנצחת גישה שאומרת שצריך לבצע את א', ונבחר אותו ייצוג שהיה ידוע שהתחייב לבצע את א', ופתאום, לאחר שנבחר הוא אומר שיבצע דוקא את ב', לא סביר שקבוצת האנשים הזאת תשתף פעולה עם הנציגות ששינתה את דעתה. איני יודע עם ההיגיון הזה בדיוק קשור עם ה "בעליל" הידוע, ולא חייבים לקשר כל דבר עם "בעליל" בגלל שפעם נכתב פסק דין יפה. כיוון שעניין סרוב הפקודה הוא באמת לא פשוט, לא היה לי קל לכתוב זאת בפרוש ולבסוף בחרתי באיזה שהוא נוסח מתון: "הדבר לא בלתי הגיוני" ופינטזתי שאם בגלל זה יתפסו אותי, יכניסוני לכלא, ויכריחו אותי לחזור בי מדבריי, בכל זאת אמלמל אחר כך לעצמי: "ובכל זאת נוע תנוע". מכל מקום איני חושב שזו שטות, ואין קשר לכך ולדמגוגיה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מעוניין לשחק לפי כללי המשחק, אז כשאתה קורא לחייל לסרב פקודה או רומז לכך כדי להתחמק מעמידה לדין (כשברור שזו הכוונה) אתה צריך להסביר למה היא פקודה בלתי חוקית בעליל. אם אתה מעדיף להגיד ''לי מותר לסרב כל פקודה שאני מתנגד לה מספיק, אבל שמאלנים צריכים דגל שחור'', אז אתה מוציא את עצמך מתוך כללי המשחק המוכרים, ומשתמש ברטוריקה פרו-דמוקרטית כדי להסתיר דעות אנטי-דמוקרטיות (או לפחות א-דמוקרטיות). ואם אתה טוען ששימוש מכוון בטיעונים מסולפים תוך הוצאת מונחים מהקשרם כדי לנמק טענה אינו קשור לדמגוגיה, הרשה לי להפנות אותך למילון. ונחזור לעניין - למעט דבריך על סירוב הפקודה, אין לי שום טענה נגד מה שכתבת במאמר, בנוגע לנטייה בפוליטיקה הישראלית בכלל ובשנים האחרונות בפרט לעשות שימוש ציני בכלים הדמוקרטיים. אך מלוכלכים ככל שיהיו, אלה הם כללי המשחק, ואם נשבור אותם, לא ישארו לנו כלים או משחק (או מדינה). ובנוגע לניסוי המחשבתי שהצעת - שרון מציע לאבו מאזן את המפתחות למדינה עם מיכל מלא - אני מקווה שברור לך שלא בכך מדובר במקרה של ההתנתקות, אך בכל מקרה הדוגמה שהצעת היא קיצונית מדי, וקשה להקביל אותה למציאות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |