|
במחשבה שניה הגעתי למסקנה שהעמדות שהועלו בדיון בקשר לרצון חופשי כלל אינן סותרות. הכותב דיבר על הגדרה אחת של רצון חופשי: מעין קופסה שחורה לא ניתנת לפירוק, שהיא כוח רצון "טהור", שבאותם התנאים בדיוק יכולה לבחור כך או אחרת בהתאם ל"רצונה". רצון חופשי כזה בכלל אינו מוגדר היטב ואין חולק (למיטב הבנתי) שהוא לא קיים 0. מצד שני אני ואחרים דיברנו על הגדרה שניה של רצון חופשי שמתייחסת למנגנון אחר: שיטה מכניסטית1 לבחירה בין ברירות, ע"י שקילה אינטלגנטית של שיקולים ורצונות *אישיים* של האדם, וללא השפעת שיקולים חיצוניים-זרים (כגון איומי אקדח). למעשה הכותב עצמו מדבר על אותו מנגנון בתור המכניזם האמיתי שעומד מתחת לאשליה של רצון חופשי. נראה לי גם שרוב האנשים יסכימו שמנגנון שכזה אכן קיים (בין אם הם מגדירים אותו כרצון חופשי או לא).
כפי שדובי ציין יפה, המנגנון השני הוא בהחלט מספק לטובת קיומם של מוסר, אחריות אישית וכו', ואין צורך בנכונותה של ההגדרה הראשונה (במשפט אחד - כחלק ממערכת השיקולים נכנסים גם ערכי המוסר והעונשים/השלכות של פעולה לא מוסרית. דובי הסביר זאת יותר טוב).
כסיכום ביניים מסתבר שיש הסכמה רחבה (יחסית) שהמנגנון השני קיים ומספק לצורך תקפותם של מוסר ואחריות אישית, ואילו ההגדרה הראשונה שסיפק הכותב לא קיימת. אי לכך אני מקבל את הרושם שנקודת המחלוקת האמיתית היא: למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים את המילה "רצון חופשי" -האם להגדרה הראשונה או למנגנון השני? זוהי מחלוקת הרבה פחות עקרונית ממה שתיארתי לעצמי מלכתחילה. לדעתי, בפרקטיקה המשפטית, החוזית, והיומיומית, כאשר אנשים אומרים שהם פעלו מרצונם החופשי הם מתכוונים להגדרה הראשונה: קרי, שהם פעלו רק מתוך האינטרסים שלהם, ולפי מיטב הבנתם את האינטרסים וההשלכות. מצד שני, השתכנעתי מדעתו של הכותב: שברוב המקרים, אם נבקש ממישהוא להרהר לעומק על מהותו של הרצון החופשי שלו, הוא יתעקש על ההגדרה הראשונה. מסקנה סופית: סוף סוף הבנתי על מה ווינגשטיין מדבר.
0 אם נתקטנן, זה לא שהוא לא קיים אלא שזהו מושג חסר משמעות, בדיוק כמו המושג "ברווז כפול נמר". אבל זה מחוץ לעניין. 1 ניתן להניח דטרמניסטית, לצורך הדיון.
|
|