בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 17/01/05 0:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תאורטית ניתן לאפיין באופן קוונטי כל מולקולה ותגובה כימית ומכאן שבאופן תאורטי מאחר וכל התרחשות היא תוצאה של העולם המוחשי- חומרי הכל ניתן לחישוב. בפועל נדרש להשתמש במחשבים רבי עוצמה לביצוע חישובים פשוטים. אפילו לחישוב מהלכים במשחק שחמט נדרש מחשב חזק יחסית. מובן שפיתרון ברמה החלקיקית אינו אפשרי, אפילו היה לנו מחשב בגודל של גלקסיה. מכאן שפשוט אי אפשר לחזות או לצפות התרחשויות מורכבות. מה גורם לאותם התרחשויות? - מן הסתם מה שגורם לנו להחליט - החומרה והתוכנה האינדוידואלית שיש לכל אחד מאיתנו בראש, והאינטראקציה עם הסביבה. מה הוא אותו קומפלקס של התנהגות אנושית אם לא רצון חופשי? להגיד שאין רצון חופשי משול בעיני לאמירה שיש שני אנשים זהים. אם אין רצון חופשי אין משמעות לא למוסר ולא למערכת המשפט. מה דעתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"מה גורם לאותם התרחשויות? - מן הסתם מה שגורם לנו להחליט - החומרה והתוכנה האינדוידואלית שיש לכל אחד מאיתנו בראש, והאינטראקציה עם הסביבה. מה הוא אותו קומפלקס של התנהגות אנושית אם לא רצון חופשי?" - עם ההגדרה הזאת של רצון חופשי אין לי בעיה, חוץ מזה שאני לא מצליח לראות את החופש כאן. למה "להגיד שאין רצון חופשי משול בעיני לאמירה שיש שני אנשים זהים"? ההסתברות שיש שני אנשים זהים היא בקרוב טוב מאד אפס. את דעתי על המשמעויות לגבי המוסר והאחריות הפלילית אביע, אולי, בפעם אחרת - אבל זה מסובך לי אפילו לחשוב עליהן, בטח ובטח להתבטא במלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם אין רצון חופשי אין משמעות לא למוסר ולא למערכת המשפט'' לקביעה ( הנכונה בעיני) שאין רצון חופשי אין ולא יכולה להיות השפעה מעשית. משום שאנחנו לא מודעים לכל המרכיבים של ההתנהגות האנושית לא זה יהיה נכון לחיות מבלי לדרוש אחריות אישית על המעשים של כ''א . האלטרנטיבה היא דטרמניזם עממי ( ''אני מאמין שהכול קבוע מראש אז מה אכפת לי'') שלא יאפשר חיים נורמלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוסר ומערכת המשפט אינם מושפעים מחוסר ברצון חופשי. הם כלים כדי לשנות את התגובות שלנו, ואת זה הם משיגים משום שבעצם היותם שם, הם מהווים עוד גורם במערכת הוקטורים שפועלת על המוח שלנו. מה שמושפע הוא רעיון האחריות האישית - לכאורה, אם אין רצון חופשי, גם אין אחריות אישית, ואי אפשר להעניש את האדם. אבל אפשר להפטר מהרעיון הזה אם פשוט זוכרים שאנחנו לא מענישים אנשים, אלא משנים את המציאות עבורם, כך שלהבא הם לא יפעלו כך שוב. ככל שהמעשה בעייתי יותר, כך שינוי המציאות צריך להיות דרסטי יותר, ובמקרים מסויימים - אין ברירה אלא להכיר בכך שמדובר במבנה מוחי שאיננו מוכנים להסכין עם קיומו בקרבנו, ואנחנו מכניסים אותו לכלא למאסר עולם, או מוציאים אותו להורג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שלא הבנתי לגמרי לעומק את כוונתך ואשמח אם תוכל להבהיר. אני חושב שלאור המורכבות העצומה של המערכת וחוסר היכולת לצפות את תפקודה, אין ברירה אלא לסווג את ההתנהגות של האדם כתוצאה של רצונו וזאת גם אם הוא מושפע מגורמים רבים. זכורה לי הרצאה עם ממציא ה-PET (שיטה למיפוי אנרגטי של המוח עם גלוקוז או חמצן המכילים איזוטופ רדיואקטיבי). מסתבר שהמכשיר משמש לא רק לאיתור דימומים ולחקר המוח אלא גם לקבל אישור ל- "אי תקינות אורגנית" של המוח כדי לטעון לאחריות משפטית מופחתת. מכאן שיש העושים שימוש בכלים רפואיים (אף שהם מוגבלים מאד) בכדי לספק "הוכחה מצולמת" לתפקוד המוח ולפגם מבני במנגנון קבלת ההחלטות. אולי מעיין "MRI של הנפש". (בארה"ב מפרנס ה-PET הרבה עורכי דין, בישראל למיטב ידיעתי יש מכשיר אחד בבי"ח הדסה בירושלים ומשתמשים בו רופאים וחוקרים. אם משהו יודע יותר אשמח אם יספר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי - "אפשר" להפטר ממושג האחריות האישית, ואני אישית גם חושב שנכון להפטר ממנו. אינני רואה סיבה שלא להכניס לכלא (או לאשפוז כפוי) אדם שמבנה המוח שלו כופה עליו לבצע פשעים בלי אפשרות לתקן זאת. בוא ניקח משהו פשוט - קלפטומן. האם קלפטומנים צריכים להכנס לכלא? אם אפשר לטפל בהם ולמנוע מהם לגנוב - אז יש לכפות עליהם לקבל את הטיפול הדרוש ולפקח עליהם שאכן יקבלו אותו. אם אין טיפול לקלפטומניה, אזי יש להרחיק אותם מהציבור, או לפחות להזהיר את הציבור באופן מספיק ברור מפניהם, או להצמיד להם אדם אחר שימנע מהם לגנוב. בגלל זה נאשמים למיניהם כל כך אוהבים את הרעיון של "אי שפיות זמנית" - מצד אחד, זה מוריד מהם את האחריות, כי זה אי שפיות, מצד שני - זה היה רק זמני, ולכן הם לא זקוקים לשום טיפול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עקרונית אני מסכים אתך. אבל אם נאשם יעדיף בחירה בין כלא לאשפוז פסיכיאטירי עלול כל כובד המשקל לעבור לעצם הגדרת השפיות שעודנה סוגיה סבוכה מאד ותלוית תרבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם שתי הערות: 1. בגדול, היום הגבול הין אשפוז פסיכיאטרי לבין כלא נקבע על פי סוגיית השיפוט (מבין את המציאות או לא). 2. כיום, לדעתי, החוק לא נותן מענה למקרים שבהם בזמן ביצוע הפשע החולה היה חסר שיפוט. האשפוז הפסיכיאטרי יעזור לחולה, למשל, לסיים את האפיזודה הפסיכוטית, אבל האכיפה של קבלת טיפול בהמשך היא מצומצמת ביותר, ובהתקף הבא יכול להתרחש פשע נוסף. איכשהו נראה כי הקו היום בין חולה לבין פושע קשור לשאלת אשליית חופש הבחירה של שכ"ג. אם יש אשלייה של חופש בחירה, האדם אחראי למעשיו ויכול לשבת בכלא. אם אין אשלייה כזו, הוא יישלח לבית חולים פסיכיאטרי (כדי להשיג בחזרה את אשליית חופש הבחירה...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבחנה הסמנטית בין חוייה לאשליה מקהה לדעתי את האבסורד גם בהתיחסות המשפטית חופש הבחירה, אשלייה לשיטת שכ"ג אבל חוייה במובן הרגיל יותר (דוגמא לאשליה במובנה הרגיל: כאב פנטום באבר מסוים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו "הרחקה של בעלי מבנה מוחי פגום" ולא "ענישה על מעשים", אז מה יהיה דינו של אדם שמבנו המוחי פגום, אך לא ביצע עדיין דבר? (מעין "פושע מועד")? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא, כנראה, ייהנה מהספק, לפחות עד שנגיע לטכנולוגיה של ''דוח מיוחד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה "איננו מוכנים להסכין עם קיומו בקרבנו"? כי זה מסכן את שאר הפרטים בחברה? הרי אם אתה פוסל את הרצון החופשי על בסיס זה שהאדם הוא יצור מכנסטי, אתה צריך גם לפסול את האפשרות שיש לו שיקולים כמו תועלת או סיכון אישי. איך למכונה דטרמינסטית יכול להיות משהוא שמסכן אותה? הרי אם יגנבו לי את האוטו, כל מה שיקרה זה שאני אבחר במסלול פעולה אחר. מה כה נורא בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך למכונה דטרמינסטית יכול להיות משהוא שמסכן אותה?" היא שאלה משונה ביותר. הטענה שאם "האדם הוא יצור מכניסטי" "צריך גם לפסול את האפשרות שיש לו שיקולים כמו תועלת או סיכון אישי" משונה לא פחות. הצמד "אם יגנבו לי את האוטו, כל מה שיקרה זה שאני אבחר במסלול פעולה אחר. מה כה נורא בזה?" משונה כמו השתיים הקודמות. בעצם גם הפתיח "ולמה "איננו מוכנים להסכין עם קיומו בקרבנו"?" מצטרף לחבורה הזאת. אני חושב שהכל נעוץ בעובדה פשוטה אחת: יצור מכניסטי אינו משולל רגשות וקיומו חשוב לו לא פחות מאשר ליצור הדמיוני שבבעלותו רצון חופשי ומשולשים בעלי ארבע צלעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז החלפת את המושג תועלת במושגים "קיומו חשוב לו" ו"יש לו רגשות". אז? ערך הקיום של המושגים האלו הוא בדיוק כמו ערך הקיום של רצון חופשי. מדובר במושגים מופשטים המתארים תופעות מנטליות. האמת התחלתי פה להסביר למה בדיוק אבל הסתבכתי1 אז להמשך הדיון2 אני מקבל את העמדה שלך בנושא ספציפי זה (קרי שאין סתירה בהתייחסות שלך לתופעות מנטליות אחרות מרצון חופשי). אגב, למה כשאני מסתכל על טבעת שנמצאת על האצבע שלי, היא אינה אשליה אבל כאשר היא מכאיבה לי באצבע אז זאת כן אשליה? 1 טוב את מי אני מרמה - אני פשוט מתעצל לכתוב יותר מכמה משפטים 2 טוב את מי אני מרמה - הסיכוי שאני אמשיך הוא קטן למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מהו "ערך הקיום" של מושגים עליו אתה מדבר. אני לא מתעלם מקיומם של רגשות, כמובן, ואפילו לא מחשיבותם הרבה. אני רק יוצא נגד הכלל "אני מרגיש, משמע אני צודק". על עניין הכאב כבר נשפכו די והותר פיקסלים לטעמי. אם לא קראת את התגובות ההן, אנא קרא אותן (למשל הפתיל שמתחיל ב תגובה 275446 ). אם כן קראת, חוששני שנישאר באי-הסכמה גם בעניין זה, כי חוץ מאשר לחזור על עצמי אין לי מה להגיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |