בתשובה לדורון יערי, 05/07/01 19:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, כמובן. שתי הקיצוניות (מטריאליזם ואידאליזם) הן דעות מופרכות, למרות שמכניזם מקובל הרבה יותר (אחרי הכל, כמו שאמרה מדונה we are living in a material world). בהקשר למה שכתבת, קיומו של הסובייקט לצפיה לא מחייב את קיומו של האובייקט הצופה, אולם מרגע שיש לנו צופה שחש שיש לו משמעות בצפייה אזי מתחיל כל העולם המושגי להווצר. כמובן שזה מעלה בעיות קצה רבות אבל מי אמר שהכל פשוט? אגב, זה המקום להזכיר את ברקלי (לא צ'רלס) שתאר עולם ללא חומר שבו "להיות קיים" פרושו "להיות נתפס", וכמו תמיד יש לנו תפקיד לאלוהים (כמו אצל רוב הפילוסופים) – הוא זה שחושב עליך ועל כל העולם כל הזמן ולכן גם אם אף אחד לא חושב עליך ומקים אותך בתפיסתו, אלוהים, בטוב ליבו, עדיין צופה בך מלמעלה. אשר להמשך תגובתך, כאן שתה שוב גולש לבעיה הפסיכופיזית שראוי להקדיש לה מאמר שלם. יש איפשהו אצלי בבית מאמר שכמעט סיימתי לכתוב לאייל על החדר הסיני של סרל שדן בשאלה "האם סינטקס (קרי ביטים) יכול ליצור סמנטיקה", שהיא שורש הוויכוח. אולי מתישהו בעתיד הקרוב אני אחליט לסיים אותו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא הבנתי מדוע העולם המושגי (שקיים, בסופו של דבר, במוח החומרי עד מאוד) אינו חומרי. החדר של סרל הוא בעייתי מסיבה אחת - קשה לנו להכיר בכך שאנחנו עצמנו "אוטומטים". לכן ההשוואה בין אדם חושב לבין מכונה נראית לנו מופרכת. אך השאלה אם בחורנו בחדר הסיני יודע סינית או לא היא בלתי רלוונטית כמו השאלה האם תא המוח מספר 0422293854ב שלי יודע עברית או לא. הוא לא, סביר להניח. אבל המערכת כולה - או במקרה של סרל - החדר, האדם וההוראות - המערכת כולה כן יודעת עברית (או סינית). אגב, מדונה אמרה I'm a material girl in a material world. הפוליס, לעומת זאת, אמרו We are spirits in a material world. אבל זה היה בדיוק הדיסק שסטינג התחיל עם כל השטיק הדבילי הזה של להציל את העולם. חבל, הייתה להם אחלה מוזיקה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |