בתשובה לגיל לדרמן, 07/01/05 21:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הי, אתה חייב להודות שאפשר להנות גם מ"מי לוקח במכות", אבל לא כל יום או כל שבוע. אני מכיר אותך, ב'אייל', כבר מספר שבועות וזכיתי ללמוד ממך דבר או שניים. קשה לי להאמין שלמשפטים כמו הציטוט הבא, אתה קורא "ניתוח שיטתי": --->"אין להתפלא שבקונטקסט הזה ניעורו החגבים בישראל. בשנות האלפיים עלו מאוב דמויות כמו שרון, פרס, בן־אליעזר, אשר בעשור האחרון נדמו לגרוטאות מתקופת האבן הציונית. וככל שהמלחמות ושיעורי־האבטלה הסלימו, כך הם הפכו, ראו זה פלא, ל'רלבנטיים'. אפילו פרס נראה יותר אמין בתחפושתו האחרונה כמקדם שלום מזוין." <----- לי זה נשמע כמו ציטוט ממעריב לנוער. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הספר כתוב כולו משונה למדי. כספרות ''רדיקלית'' משהו הוא איננו ספר קריאה רגיל, אבל גם לא ממש ספר כלכלה. משולבים שם שני סגנונות בולטים למדי (אולי בהתאם לשני המחברים, אינני יודע) - הסברים תאורטיים ודיון במודלים אקונומטריים מצד אחד, ואנקדוטות שהן על גבול הרכילות על חברי האוליגרכיה הישראלית - למן המשכורת של בן גוריון והעסקנים הציונים ועד למסורת האינטלקטואלית המפוברקת של פרס. מסחר הנשק של עזר וויצמן ועד לערבונות שקיבל יעקב מרידור מהמדינה עבור עסקיו חובקי העולם.אישית דרך אגב, בעוד שאני חושב שהניתוח השיטתי שלהם הוא מעניין , נהנתי הרבה יותר דווקא מהחלקים הלא כל כך פורמליים, על סגנונם המעט ברוטלי. האפילוג כתוב בחלקו הראשון (ומטבע הדברים בהקדמה) בעיקר בסגנון הברוטלי והציורי מעט, אולם כמובן שאינך יכול להסיק ממנו על ספר של חמש-מאות עמודים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |