בתשובה לאלמנה ויתום, 04/01/05 21:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''סיבות חברתיות מובנות מאליהן ואולי גם סיבות אבולוציוניות כאלה ואחרות'' זה לא בדיוק טיעון משכנע. מה שכן, בנושאים האלה כנראה שלא קיים טיעון משכנע. לפחות אני עוד לא נתקלתי באחד כזה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין טיעון משכנע, אבל כדי להקל על העניין: - אמפירית, מרבית בעלי החיים המפותחים ממעיטים באכילת בני מינם, אם כי אינם נמנעים מכך לחלוטין (דווקא על פי העדויות ההיסטוריות המעטות, נראה שבני אדם עסקו בכך די לאחרונה בהיקף לא מבוטל, ביחוד בדרום מערב ארה"ב של היום) - אתה יכול להסב סיבות חברתיות לסיבות כלכליות, די קל להשתכנע בכך שזול יותר לאכול דגים, תרנגולות וחזירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא באמת מקל על העניין, אבל אני לא חושב שיש טעם רב בניהול דיונים כאלה. לאף צד אין טיעוני מחץ באמתחתו, וכאשר קיים פער עצום בהנחות היסוד של שני הצדדים (כגון עניין ההכרה בהבדל המהותי שקיים בין אווז לבין עגבניה), הסיכוי שדיון כזה יהיה פורה ממש שואף לאפס. ובכל זאת, לגופן של הטענות: אכן בעלי-חיים אחרים ממעיטים באכילת בני מינם, אך מה שעושים בעלי-חיים אחרים הוא רק שיקול אחד, לאו דווקא מרכזי במיוחד, בהתנהגותם הנורמטיבית של בני-אדם. לדוגמא, אונס הוא אקט מקובל מאוד אצל בעלי-חיים מסוימים אך לא בחברה האנושית. באשר לסיבות הכלכליות, אלה דווקא מכתיבות אורח חיים טבעוני כברירת מחדל. אורז, סויה, עדשים, אגוזים, ירקות ופירות זולים ברובם משמעותית ממוצרים שמקורם בחי, בכל מקרה קשה לי להאמין שקיים ולו אדם אחד שנמנע מאכילת בשר אדם משום שזה יקר מדי, כך שהטיעון רחוק מלהיות משכנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שאין סיכוי שהדיון יהיה פורה במיוחד, ממתי זה מפריע למישהו כאן? עם זאת, יש צורך בהפרת האשליה כאילו אותו תהליך בדיוק מתרחש במוח האווז ובמוח האדם, או לחלופין בהפרת האשליה כאילו לאדם יש תודעה. אם כך ואם כך אין מקום להפעלת שיקול מוסרי. אני לא חושבת שמישהו יכול להגיד בוודאות מהן הסיבות מאחורי אי אכילת חיות כאלה ואחרות וזו בדיוק הנקודה - הנסיון להציג כאן מצגת מוסרית כדי לערפל את כך שהסיבות אינן וודאיות הוא זה שאני מתנגדת אליו. אני עדיין סבורה שלשיקולים כלכליים/חברתיים יש מקום כאן. לגבי שיקולים אבולוציוניים, אותו דבר שמישהו או מישהי שהפכו פתאום לאלמונים התייחסו אליו למעלה בתור "רחמים" - רגש אמפטיה מדורג שהוא חזק ביותר כלפי בני אדם והולך ונחלש ככל שהאורגניזם נדמה לנו כשונה מאיתנו או כפחות "חמוד", נדמה כשארית אבולוציונית ולא דווקא כמשהו שיש לקחתו בחשבון בדיון רציונלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת לטעון שיש פגם מוסרי במה שנעשה לאווזים, אני לא חש צורך להוכיח ש"אותו תהליך בדיוק מתרחש במוח האווז ובמוח האדם". גם כאשר מדובר באקט הגורם סבל לבני-אדם אחרים, אין לי צורך (וגם לא סיבה או יכולת) להוכיח לעצמי שסבלם הינו זהה בכל מאת האחוזים לסבל שאני הייתי חש אילו הייתי במצבם. למרות שאני מאמין שאנשים שונים מגיבים לדברים שונים בצורה שונה, אינני רואה בכך היתר גורף לגרום להם סבל בכוונה. הצדקת פיטום אווזים בטענה הרומזת שאווז דומה יותר לעגבניה מאשר הוא דומה לאדם, נתפסת אצלי כמוזרה הן ברמה האינטואיטיבית והן בהתחשב במה שאנו יודעים אודות הדמיון בין כל בעלי-החיים שלהם יכולת חישה (sentience). כאמור, למרות מוזרותה של הטענה בעיני, אין ביכולתי להפריכה באופן שלא יוביל לדיון ארכני ובלתי פורה בעליל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |