|
||||
|
||||
ובשביל להגיד "קיום דיונים שמטרתם לעורר רב-שיח..." הקימו וועדה? את זה גם אני הייתי יכול להגיד, ובהרבה פחות כסף. זה בדיוק מסוג הדיבורים הריקים והשטחיים עליהם אני מדבר. אני לא סבור שניתן לפתור, למשל, את בעיית האלימות בבתי הספר באמצעות הקדשת שתי שעות מחנך בשבוע לשעורי חברה שיעסקו ב"למה לא כדאי להיות אלים". אלו הם פתרונות שטחיים ביותר שתועלתם אפסית. האלימות איננה נגרמת כתוצאה ממחסור בשעות מחנך נגד אלימות אלא משום שהיא פשוט אפשרית ואיננה נמנעת על ידי בית הספר. בליעת החומר והקאתו היא צורת פעולה מתבקשת לאור מטרות המערכת (בחינות בגרות), אני לא רואה איך זה משתנה עם הוספת שעות לדיונים על ענייני השעה. |
|
||||
|
||||
1. בסדר, גם אני לא צריכה את ועדת דברת בשביל להגיד שכדאי לשפר את מעמד המורה ושכרו. אז מה? מי אמר שהם מציעים פתרונות יותר חכמים משל האזרח הפשוט? 2. לא הצעתי לפתור את בעיית האלימות על ידי דיונים, אלא את בעיית האופקים הצרים שאתה בעצמך העלית. ויש הבדל דק כמו פיל בין השניים. אם אתה חושב שקיום דיונים הוא ריקני ושטחי, בוא בבקשה תציע פתרון יותר פרקטי, מלא במשמעות ועמוק לבעיה זו. לטעמי הקשר בין השניים טריויאלי. 3. כאן אנחנו נכנסים לדיון אחר לחלוטין - האם בחינות בגרות הן מטרותיה הראויות של המערכת? אני חושבת שמטרה זו מוטעית מהיסוד (ולעניות דעתי, לא סתם אחת ממסקנות הועדה היא לצמצם את נוכחותן למינימום ולהחליף אותן בדברים אחרים). בכל אופן, אם בצרות אופקים עסקינן, אני לא חושבת שבליעה והקאה של חומר תעזור לפתור את הבעיה. וכנ"ל לגבי הערתו של דובי - אם לא ניתן "להוכיח" שהפתרון שלי טוב, אני מחכה להצעות שניתן להוכיח! חינוך הוא לא מדע מדויק. כמו שלא היה אפשר לדעת מראש האם שיטת הבדידים תעזור או לא בלי לבצע סוג של ניסוי (ואני לא נכנסת כאן לדעתי על השיטה, אלא משתמשת בה כמקרה כללי), אי אפשר לדעת האם דיונים יעזרו להרחיב את אופקיהם של התלמידים, כמה אחוזים מאוכלוסיית התלמידים ובאיזה מתאם סטטיסטי ליכולתם הסוציו-אקונומית בלי לנסות. |
|
||||
|
||||
הבאתי את האלימות כדוגמה לחוסר התוחלת של ''פתרונות'' כמו הדיונים. (אני גם סבור שפתרונות לבעיית האלימות הם חשובים בהרבה מדיבורים מעורפלים על ''הרחבת אופקים'' - אני אעדיף לשלוח את הילד שלי לבית ספר בו הוא מרגיש בטוח על פני בית ספר עם אוונטה של רוחב אופקים והרבה מכות בהפסקות. נדמה לי שאני לא היחיד. מה שמפריע לי בפתרון שאת מציעה איננו עצם הפתרון אלא המחשבה שפתרון מעין זה צריך להיות מונחת מלמעלה על ידי משרד החינוך. מנקודת המבט שלי, זוהי הבעיה המרכזית של המערכת - הירארכיה וריכוזיות. על פי המודל הזה יושבים אנשים ''חכמים'' בדרגים העליונים של הפיקוד, מפתחים תוכניות לימודים ומוציאים הוראות לדרגים הנמוכים לשם ביצוע. זה אולי נשמע מאוד ''מדעי'' או ''ממלכתי'' אבל במודל כזה אין מקום לאנשים יצירתיים או רחבי אופקים בוודאי לא בדרגים הנמוכים ומכיוון שהאנשים בדרגים הנמוכים (קרי-המורים) הם אלו שממש מתמודדים עם התלמידים אנחנו יוצרים מערכת בה התלמידים פוגשים, יום יום, מורים צרי אופקים וחסרי יוזמה. לא מתכון טוב להרחבת האופקים. הדיונים שאת מציעה סופם להרחיב את האופקים של התלמידים בדיוק באותה מידה בה רחבים אופקיהם של המורים... והנה אנחנו מגיעים בעצם בדיוק לנקודת ההתחלה, הבעיה, לדידי, איננה התכנים או כמה שעות יקדישו לדבר זה או אחר, הבעיה היא מערכתית, ובראש ובראשונה איך מושכים מורים טובים, איך גורמים להם להשאר ואיך מסלקים את המורים הגרועים. |
|
||||
|
||||
כשאתה כותב "הבעיה היא מערכתית, ובראש ובראשונה איך מושכים מורים טובים" יכול להשתמע מכך שאתה חושב שצריך למשוך מורים טובים, וחמור מכך (כמה שיכול להיות יותר חמור מהמחשבה שצריך לעשות משהו שמנוגד להתנהגות השוק החופשי), יכול להשתמע בכך שאתה חושב שצריך שזה יעשה על ידי מערכת! |
|
||||
|
||||
ונזכרתי בדוגמה מקומית: כאשר היה הבן שלי בכיתה א' (או ב') באספת הורים כיתתית ביקשה אחת האימהות מהמורה רשות לשים את כל דפי העבודה של הילד בקלסר משום שהם מתקמטים בתיק. המורה גמגמה שהיא תצטרך אישור מהמנהלת לשינוי כזה, משום ששהנחייה היא שהדפים יודבקו במחברת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |