 |
בשעת כתיבת דברים אלה אני עייף למדי, ובוודאי שלא אוכל להדרש לסיפור הנושן ההוא
בכובד הראש הראוי, יתכן. יהיו בוודאי כאלה
ששמו של האיש או תגובה אדקווטית כלשהי יקפיצום על רגליהם האחוריות, אבל זאת מהומה על לא מאומה.
שכן הימין הפוליטי/כלכלי היה עולה ממילא בתוקף תהליכים חברתיים ומשקיים לא נמנעים, ואין למקד בפילוסוף האומלל ההוא את שורש ה"רעה" למי ששמו עדיין מהדהד כחלום בלהות באוזניהם. הרעיונות שהפיץ בארץ בתחום הפוליטי כלכלי שליטים כיום במערב ואף בארצנו. גרינשפן, תלמידה של ראנד, הינו נשיא הפד. רייגן ומרגרט תאצ'ר שלא לדבר על בוש, אימצו בהרחבה רעיונות ליברטריאניים. קלסיקה ליברטריאנית כגון ספרו של הייק זוכים לביקורת סבירה כיום בתרגום העברי ממי שבזמנו לא נלחמו בקרוי בשצף קצף, אלה גרוע מזה, הפגינו כאן זלזול תהומי ופיהוקים כלאל סחי שאדם משכיל כלל לא יתייחס אליו, משהו בתחום הקוריוז הביזרי. רעיון האנוכיות שבשעתו נחשב ככפירה נוראה בעיקר הקולקטיביסטי אינו אלה קונספט האנוכיות הנאורה של פילוסופים ליברלים אנגלים בני המאה ה-19, הטוען במידה רבה של סבירות שאדם הינו במצב עדיף בעסקו בעניניו מאשר בעסקו בענינו של הזולת, ואין זכות לפטרנליזם דורסני בנושא. גם כאן, אין זה אלא גלגול של רעיון של אדם סמיט בן המאה ה-18 הגורס כי הדחף האנוכי מביא לפעילות מושכלת ויצרנות אינטנסיבית הפועלת לטובת הכלל. רק שכאן, לכאורא, בלהט הפניקה למחוץ רעיונות כלכליים לא מרקסיסטים בשנות ה-70 נעשה שימוש תעמולתי מוטעה בקונוטציה הדורסנית של המלה "אנוכי" תוך היפוך המושג הליברטריאני המדגיש את האנוכיות בהקשר אי הפרת זכויות הזולת. דומה שההטלאה החובבנית של מוטיבים קונספירטיביים בסיפורו של האיש מאטלנטיס משקפת לכאורא את חוסר נסיונם עד אז של גורמים כאלה או אחרים, שהיו אמונים יותר בטרוצקיסטים ולאומנים ערבים מהזן השמלני הקיצוני (מצפן וכ"ד) וכאן ניצבה לפניהם מטרייה מסוג לא מוכר עד אז, ששומה היה לכאורא להבריחו מהארץ תוך הפיכתו לקוריוז מקומם (נטישת משפחתו וכד').
דומה שחרף התאור המובלט של מותו הטרגי, אף אחד לא יתעלף אם יתברר שהאיש הנ"ל, אם עדיין לא נפטר על מיטתו בשלום, חי ובועט. למכיר את קרוי מאז, האיש היה במובנים רבים כלי טהור, ולא העלה מן הסתם על דעתו שהפילוסופיה הליברלית תמשוך לכאורא אש בנחישות כה רבה. ניתן גם לשער לכאורא מצב בו לסטודנטים ישראלים באוסטרליה מוצג האיש כעוכר ישראל בשגרירות ובקונסוליות המקומיות, בפרט שהטיף גם בכתיבה משם לירידה מהארץ בשם חיפוש האושר האישי, והאיש, יתכן, הוטרד כדבעי. ניתן לשער מצב בו הפילוסוף המבועת שהיה מעוניין בשקט ליצור שיגר מכתב לידיעות אחרונות בו לפי מיטב המסורת הסוציאליסטית של "חטאתי לעם" היכה על חטא ודיבר על ערכי המשפחתיות הנשגבים של החברה הישראלית והחום הכובש של החברותה בארץ בלה בלה בלה. המכתב הופיע בידיעות אחרונות משובש כדבעי, כיד הבויחער הזעצר (1976). פרשה זו אינה פרק זוהר, שכן לאיש תרומות משמעותיות בלוגיקה מודלית, והאוסטרלים, שמן הסתם סברו שהאיש יפיח רוח חיים בתחומו, זכו כאן מן ההפקר, ניתן לאמר, באיש רוח מהשורה הראשונה. ניתן להניח שהאיש המחונן הזה היה מגיע לבשלות יוצרת אילו היה מאריך ימים יותר, מאשר בדרך הפתלתלה אליה לכאורא הוטה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש