|
איין ראנד בכתביה אכן דגלה בזכות האדם לחייו ולרכושו, ולמיטב הבנתי, מחבר המאמר אלי אשד אינו טוען אחרת. אלא שהוא מוסיף ומספר לנו מעין "רכילות פנימית" על התנהגותה השתלטנית של ראנד בחוג המצומצם של מקורביה (וזה אכן נשמע לא סימפטי). יש בתיאורו את התנהגותה גם סממנים המצביעים על כך שהיא לא הצליחה לממש בחייה הפרטיים את "האהבה הרומנטית הנאמנה" שגם לה הטיפה בספריה. שום בדיקה של גישה והנחות יסוד כהמלצתך לא תועיל כאן, או ש"הרכילות" שסיפר אלי נכונה או שלא.
למען הסר ספק: ברור שעל סמך רכילות כזו או אחרת אי אפשר לשלול את תורתה, אלא רק בדיון לגופם של רעיונותיה.
|
|