בתשובה להמסביר לצרכן, 23/12/04 6:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למורי גם כן אנא סלח לי על איחור תשובתי טרדות היום יום יום גרמו לי להתעכב יותר מדי. מלבד זאת שאלתך על איך אני רואה את היהדות גרמה לי להרהר על המהות ועל הנוסח הנכון להסביר לך את עמדתי. ראשית צר לי על הרגשתך הרעה למחשבה שגרמת לי צער בשימוש המילה דת. השימוש בה כלפי לא פגע בי. מלבד זאת התגבשות הפנימית שלי והיווצרות תפיסתי שלי את מה שנכנה כרגע יהדות הביאו אותי לביקורת חמורה כלפי המושג שטומן בחובו הרבה מאוד פחים, זמן מה לפני שהתכתבנו. מלבד זאת אני מקבל שיש שימוש מקובל במושג על צורותיו השונות. שאלת התכלית או מוטב המושג יעוד מעסיקה רבים וטובים מהו,וגם שאלת מה הדרך הנכונה לחיות את החיים הנכונים. וכן מעמדם של הערכים דירוגם מקומם. על פי איזה סמכות. מקובל לראות את האדם היוצר את ערכיו וחי לפיהם. הרהורי במושגים הבאים: תכלית (או יעוד), ערכים, והחיים הנכונים הצביעו על נקודה אחת אדם לא היה הולך אחריהם אמלא היו חשובים. ויתכן שאדם לא היה מקריב בעת מבחן עבור אותם מושגים אמלא ראה אותם אפילו שחשובים ממנו. ויותר מזה האדם המוצא את אותם המושגים מובילים אותו. הוא חשב בהתחלה שמצא הוא את הערך הנכון הדרך או היעוד אבל האם לא ייתכן שכל אלו מצאו אותו והגדירו אותו ובסופו של דבר מובילים אותו? שאלת השכל נהפך איפוא לבורר המושגים והעמדתם על מתכונתם אשר גורמת לכך שהאדם נתפס להם בעל כורחו. בירורי את המושג או המחשבה על הניסיון להגדרת המילה אלוקים הובילה אותי למצב הכרתי שזה למעלה ממני בכל קנה מידה הרמב"ם קרא לזה שלילת התארים או התארים השלילים. אבל הההתעסקות בהגדרה הובילה להבנה שאלוקים זה יותר, ויותר, ויותר. נותרתי נכבש על ידי אלוקים, שים לב לא טענתי שזה הוכחת קיומו, וגם לראייתו, אלא מבחינתי הרבה יותר מאלה הדברים. אני לא ממשיך בקו הזה, זה קודש קודשים שלי. כאן אני המוגדר לא הוא.(אם כי זו תהיה שאלה לגיטימית הוכחת הימצאותו. אני שואל למה המושג נמצא בראשי האנשים והאם זה פרודכס שאנו מכילים מושג שבסופו עולה עלינו? כי אם אנו "מלכי הגבעה" איך אנו נתקלים במושג הזה?). מכאן ניתן להבין את הערכים המקיפים את חיי את התורה שאותה אני לומד ויותר נכון מלמדת אותי, ההלכה עד האגדה עד לפנימיות כל אלה עושים אותי, מדריכים אותי ומובילים אותי לנתיבים שונים. מתוך ההתעמקות או מתוך הנגיעה בתכנים. הן המעשים בונים אותי ואני מרגיש בונה (כל זאת בעיקרון שאני "מקשיב" למעשים) לכן גם הדבר לעיתים מוביל להתנגשות פנימית הדברים אינם מושלמים אלא מתחדדים, אין פה דווקא איזו הרמוניה של ערכים שונים תורניים משתלבים לעיתים ההיפך. ואז יש סערה. עד לניסיון לתת תשובה או פשוט לחיות איתה. אפשר לראות בכל הנאמר יהדות אם הדבר עונה לך במידת מה על שאלתך. התשובה היא שבסופו של דבר היהדות מגדירה אותי. אבל התשובה הנוספת (והקרדיט לאבא שלי ושל פרפסור אבי רביציקי) יהדות זו ציליוזציה. אני אשוב לתשובה זו בהמשך. הקנאה המדוברת אינה אלא ודאות. אבל אני לא רק מכיר בכך אלא רוצה שאנשים יהיו כמו שהם. ככול שבאתי איתם במגע כך יותר אני מושפע שאי אפשר לעשות מלחמה למען תיקונם כזה או אחר אני מרגיש שנסיונות כאלה להחזיר בתשובה הופכים את האדם למין קריטטורה של עצמו. אני מעוניין שלמרות הסיכון של הפיחות ביקר לי מכל שגם החילונים לפחות יוכלו לחיות עם הדת בשלום לפחות. על הקנאי האחר שהוא האדם המרגיש חסרון מה באמונתו ועל מנת לבסס את ביטחונו הוא נעשה קנאי רודף את מה שנראה לו פוגע באמונתו. כמובן שיש לי ביקורת עליו אבל אני לא יודע עד כמה אני אוכל לעצור בעדו מלירות חיצי קנאתו בעוד שעליו להתמודד עם האמת. מה שמוביל אותי לשאלת התנהגותם של ציבורים במדינת ישראל לחיות זה עם זה בשלום קרי כיבוד החילוני על ידי הדתי (ושאלתי אם לא גם הדתי על ידי חילוני) מה שאני רואה זו תגבורת של חשדנות פחד ואז שנאה התייחסות מתנשאת המבוטאת במדיה ובעיתונות, אני לא יודע, ייתכן שקרב הציבור הרחב של החברה הדתית והחרדית יש יחס של לפחות קבלת האחר פשוט אין לי מספיק ידיעות על כך. האמת אני פוחד. מוטב הייתי אומר "החילוניות ניצחה" ואני לוקח את דברי בחזרה. לדעמי החילוניות היא בא בבד עם הדתיות. כאשר מספיק לתאר דתיות בתור האמונה בעלת ערכים מספר המעמידה את מרכזיות האל עם מעשי פולחן אלו ואחרים, לעומת החילוניות אשר תתואר קרוב לוודאי עם נאורות והשכלה האמונה ביכולותו של האדם ליצור לעצמו עולם טוב יותר. מה שקורה שהרבה מהציבור שלי ועליו יש את עיקר הביקורת שלי מאמצים את התפיסה של חילוניות לעומת דתיות ומנסים על פי זה להוכיח למה הדת טובה יותר, ואגב זה מנציחים דת מול חילוניות ולכן תמיד הדת מצומצמת ובגדר תחרות עם החילוניות. מה שאני רוצה זה להשתחרר מהתחרות. לי אין דת אלא תפיסה כוללת כובשת שכן מסוגלת להעריך את האספקטים שנימנו בחילוניות ולכבד את נושאיה וכן אני חי בשאיפה לפחות שיעריכו את מה שיש לי שבעצם צריך להיות מנת חלקה של האומה כולה באיזה אופן שיהיה. (ייתכן שאותי יתארו בתור מי שרוצה ששישפטו אותו לאור תחושותיו הפנימיות ולא רק על פי מעשיו החיצונים והכיפה שעל ראשו- אקח את הסיכון). לכן האתגר הוא במידה רבה גם אצל החילונים האם הדת או הדתיות ניתנת לקבלה? באיזה אופן זה יהיה? האם זה חשוב? אכן אתה צודק בנוגע להמשך חקירת המשל אבל אני לא בטוח שלאור הרגשות הרחמים ההדדים נוכל לחיות כשני אחים רעים. אני פשוט חושב שמה שאתה, גורם לי להרגיש כבוד כלפיך ורעות, לכן אני פשוט לא יודע עד כמה המשל שהשתמשתי בו הוא באמת נכון. התשובה הנוספת שניתנה להגדרת יהדות - ציוויליזציה אותי היא מעוררת עניין הייתי רוצה לדעת מה אתה חושב על זה. אני בנתיים "מתבשל" עם הדבר. בתקווה שעניתי למרבית תמיהותיך ושאלותיך כתמיד בכבוד ולילה טוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי, תשובתך משמחת ומעציבה אותי גם יחד. אני שמח לצוא אדם המגדיר את עצמו "קנאי" ועדיין מוכן לקבל ולכבד את בעליהן של דעות וערכים מנוגדים מבלי לבטל את דעתו מפניהם. אני חש שאם היינו, אתה ואני, באמת מייצגים את המחנות הייתה מתגברת האחווה וגם השיתוף היה רב. אני נעצב כי זה לא המצב. בשני המחנות מצויים כנראה רבים מדי, שיותר משהם מעונינים לקיים את ערכיהם, הם מעונינים "לנצח" את הצד השני ולכפות עליו את ערכיהם. אם דיברתי קודם על החילונים ה"מקדשים את החיים" ועל הדתיים "המקדשים את ה"', נראה עתה כי המחנה הגדול ( והאלים) משניהם הוא של אלו המקדשים את הנצחון. כל מה שיש לי להציע לעניין זה הוא שכל אחד, משני הצדדים, המבין שהיריב המסכן את כולנו הוא בעצם זה "המקדש את הנצחון", יחזור לקהילתו ולרבותיו ומנהיגיו ויקרא להם לפעול להפסקת אש. אין צורך שהחילונים "יחלנו" חרדים וגם לא שהחרדים "יחרדו" חילונים. אגב, קראתי את תקציר אמנת גביזון-מדן (תודה לאורי על הלינק) ואני תוהה למה כתבת קודם שאתה סקפטי למידת הצלחתה בציבור. (כאן הייתי שמח לקבל תגובות נוספות מאיילים משני המחנות - מה חסר באמנה הזאת?) לעניין תפיסת האלוהים, אני מכיר בעובדה שחילונים רבים מסיקים שאם לא התקבלה הוכחה (שהם מבינים!) לקיומו של של אלוהים, משמע שהוא אינו קיים. יש גם אחרים ואני בינהם. אלה אומרים שהכלים המצויים בידינו - שיכלנו, נסיונינו, רגשותינו, דמיונינו, נסיונינו וכיוצא באלו, אינם מספקים לנו ודאות (כזו שיש לך), לא לקיומו של ה' ולא לשלילתו. לכן אנו בוחרים בברירת המחדל (אם תרצה, הקלה יותר). זה לא אומר, לדעתי, שאנחנו חכמים יותר או טיפשים יותר. יתכן שבעתיד נבין מה שהיום מובן לך. יתכן אפילו, כמו שאתה אומר, שגם לך זה לא מובן אבל אתה, אולי, ניכן באיזה חוש שישי(אמונה?), שחסר לנו, והוא מראה לך את האמת גם אם לא באמצעות השכל. אבל יתכן שלא. לשאלתך "האם זה פרדוכס..." אני עונה - לא. בהחלט קיימת אפשרות שיישות גדולה מאיתנו ונישגבת מבינתינו קיימת. אני, אישית, אפילו מאמין שהיא קיימת אבל היא לאו דווקא "הוא" ואינה מחייבת, בהכרח, מעשים מסוימים. מאידך, העובדה שמושג כזה קיים במוחינו, איננו מחייב, לדעתי, המצאותו מחוץ לו (למשל דרקונים ורודים). בחקר המדעים מקובל להעלות השערות שמקורן, לא אחת, הוא ב"חוש שישי". את ההשערות האלו אנו מנסים לאמת או להפריך באמצעות הכלים העומדים לרשותינו, וליישב אותן עם ידיעות אחרות שכבר צברנו. בדומה, אני רואה את ההשערה ש"זה הוא האלוהים ואלו מצוותיו". היא איננה מקובלת (עלי) אבל גם איננה מופרכת. ולכן עלי לכבד אותה ואת המחזיקים בה (אבל גם להפך) עד שישתכללו "הכלים" שברשותינו ויאפשרו לנו להגיע לודאות מוחלטת (הלואי במהרה בימינו). יתר על כן, מבחינה לאומית, ומאחר שאין לי ודאות, אני שמח בהמצאותם של דתיים בעם ורואה בהם מעין חיל מצב למקרה שהאפשרות שאני בחרתי ללכת בה תופרך. יתכן בהחלט שאני טועה וכשזה יתברר יהיה טוב שיש מישו עם נסיון בדרך האחרת. אפשר גם לראות בדתיים/חרדים מעין "שבט לוי" שלקח על עצמו תפקיד מסויים. אבל כמו בצנחנים או בסיירות, צריך להבין שלא כולם יכולים או צריכים לשאת בתפקיד הזה. ובעיקר צריך לזכור שאלו תפקידים שנעשים בהתנדבות! ואינם פוטרים את נושאיהם מחובות חברתיות אחרות. לאור כל זה, אם נחזור למשל "כתר המלכות", נראה, לדעתי, שאין באמת מקום לרחמים הדדים. אפשר להתיר לכל אחד לדבוק באמונתו (או חסרונה) ולהחליף רחמים הדדים בכבוד הדדי, מה שיקל עלינו לחיות כאחים ורעים. לא קראתי עדיין את פרופ' רביצקי על הציוויליזציה היהודית (למישהו יש לינק?). נדמה לי שמבלי משים, מה שתארתי למעלה הוא סוג של ציוויליזציה. בברכה, והערכה יום נעים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס.התשובה למעלה היא שלי. The lone deranger הוא ידיד מקומי שרצה להשתתף בדיון והשתמש במחשב שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבר יקר ניתן לראות את דבריך כסיכום בניים ומסקנות שעליהן הגענו עד כה. אבי רביצקי נתן לפני מספר חודשים ראיון לעיתון (הארץ או מעריב , אחד מהשנים) שבו רעיונו באופן בסיסי להגדיר מחדש את ייחסנו עם האיסלם בתורת צילוויזציה שיש לנו איתה מהרבה מהשותף. ולחשוב מחדש את מידת קישרנו עם המערב. אבי נתן את התשובה זאת ותוך כדי כך נזכרתי ברביצקי. אמנת מדן גביזון: הסקפטיות שלי נובעת משני מקומות בעיתון "נקודה" שהעלה את הנושא נתקבלו ביקורות (חריפות) מצד אישים מרכזיים בציבור הדתי. ומאז הנושא שקע בתהום הנשייה. איני יודע דבר אם דנים על האמנה בכנסת או בבתי המשפט ואפשרות מימושה. ואיני יודע כמה מספר אנשים אוהדים את העניין. (יתכן והתשובה על שאלות אלו קיימים בלינק אם כך אעיין בו). אם אפשר מעט לדון בנושא "הפרודוכס" את המושג "א-לוהים" במובן שאם אנחנו בוחנים אותו או מנסים להגדירו. לעומת דרקונים ורודים או כל צירוף שהדמיון האנושי מנסה לתת. מקום הדמיון זה נושא נכבד בפני עצמו. אפשר לאמר "אני מדמיין שיש אלוקים" לא אתווכח עם זה. אבל מאידך אלוקים כמושג או עצם האם לא קיים המשך הפרודכס? (מה שלא יפריע כנראה מלתפוס עצמנו "כמלכי הגבעה" וזה תלוי עד כמה ,לדעתי, יורדים לעומק ההגדרה.) מעסיק אותי אותי גם שאלת החקירה למציאת הנכון או האמת, שלא עניתי לך על שאלה זו, היא מעסיקה אותי מתוך עניין. כרגע מה שעולה במוחי זה לפחות חשיבות "הלנסות" למצוא מבלי להיכנע לייאוש עד כמה אנשים יהיו מוכנים לחפש. באחד הדיאלוגים של אפלטון כמדומני הפוליטאה (הוצאת שוקן) יש תיאור מעניין על האנשים שנואשו מהחקירה העיונית. אותי מעניין בשלב זה מה תהיה הדחיפה או המוטיבציה להמשיך. בברכה ובכבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כקורא מושבע של שני העיתונים (הארץ, מעריב) אינני זוכר *ראיון* עם מורי הפרופ' אביעזר רביצקי מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית מהחודשים האחרונים. ככל הנראה כוונתך למאמרו הארוך והמחכים בעניין "התנגשות הציוויליזציות", שהופיע בגיליון חג שביעי של פסח (9,4,04) של עיתון "הארץ": מאמר שעורר מספר תגובות ענייניות של אנשי אקדמיה במגוון תחומי התמחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן כוונתי היתה לזה. רק פשוט זכרתי בטעות ראיון. ולא זכרתי איזה עיתון. תודה רבה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי, תודה על הלינק. מעניין שפרופ' רביצקי לא מזכיר במאמרו את המאמר והספר עליהם הוא מגיב. כשבועיים לפני פירסום המאמר הזה, התפרסם ב-NewsWeek מאמר של פרופ' Samual Hantington מאונ' הרווארד. המאמר היה מעין תקציר מעודכן של ספרו של המחבר שיצא לאור ב- 1996 (לפני "הארועים"!) בשם "The CLASH OF CIVILIZATIONS AND THE REMAKING OF WORLD ORDER " בספר, הנטיגטון מנתח את המצב של אחרי המלחמה הקרה בין הגושים "המזרחי" ו"המערבי" (שהייתה על בסיס אידאולוגי) ומנבא שהמלחמות הבאות תתרחשנה בין תרבויות/ציויליזציות ולא בין אידאולוגיות. הוא מחלק את העולם לשבע תרבויות: מערבית-נוצרית, איסלמית, הינדית, סלאבית ועוד שאינני זוכר. אבל כקורא ישראלי צרם לי חסרונה של "התרבות היהודית" מתוך הרשימה הזו. אחר-כך נזכרתי שכל אחת מהתרבויות האחרות מונה היום כמיליארד נפש ואילו "היהודית", עד כמה שהיא חשובה בעינינו, מונה כ 15 מיליון נפש (סדר גודל של עיר אחת בציויליזציות האחרות) ואיננה נחשבת לגורם גלובלי משמעותי.נראה לי שפרופ' רביצקי יוצא במאמרו להגנת כבודה ובידולה של הציויליזציה הקטנה שלנו. בקונטקסט הגלובלי זה מזכיר לי בדיחה ישנה: פיל ועכבר הולכים במידבר. העכבר מסתכל אחורה ואומר לפיל: "וואלה, תראה כמה אבק אנחנו עושים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספרו הנ"ל של סמואל הנטיגטון תורגם לעברית בשם "התנגשות הציוויליזציות", כמה חודשים לפני התקציר ההוא בניוזוויק. התרגום הופיע בהוצאת "מרכז שלם", מכון מחקר למחשבה חברתית יהודית ולמדיניות ציבורית ישראלית (http://www.shalem.org.il/). מאמר תמציתי של תוכן הספר כבר הופיע בעברית בכתב העת "תכלת" (של הוצ' מרכז שלם), גיליון מס' 9, אביב התש"ס 2000, עמ' 129-157 (http://www.azure.org.il/hebrew/9-index.html). ושחסרונה של "התרבות היהודית" לא יצרום לך כישראלי, משום שהגם שישראל איננה ששה להיות צד בהתנגשות זו, קנאי האיסלאם כורכים את ישראל ואת היהודים עם אויביהם במערב ומניפים את סיסמת "החזית הצלבנית-היהודית". והאם הינך סבור שאסור לישראל להימנע מנקיטת עמדה ברורה בעימות בין המערב לבין האיסלאם? והנה עוד קישור לתיאוריה נוספת של סמואל הנטינגטון, שגם שופכת אור על התיאוריה שלו בדבר "התנגשות הציוויליזציות": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהצרימה ההיא נרגעתי, כאמור, כששמתי לב למספרים. באשר למה שאני סבור, לדעתי היותינו "יהודים" היא רק אחת מהתכונות (Attribute) שלנו. חלקנו גם גבוהים או נמוכים, חכמים או טיפשים, חילונים או דתיים וכו'. רובנו גם "מערביים" ולכן, בעל כורחינו, אי אפשר להימנע מנקיטת עמדה כי היא כבר נקוטה באורח חיינו. מדינת ישראל היא דמוקרטיה מערבית על פי בחירת רוב תושביה, למרות שיש לה איפיון נוסף, שהיא "יהודית ודמוקרטית". באופן כללי, אם כבר נשאלתי, אני גם סבור שעלינו להמנע ככל האפשר מכל עימות. במיוחד, למשל, הייתי נמנע מהעימות בין הקנאים הלאומנים המוסלמים (כמו החמאס) והמשיחיים היהודים (כמו "מועצת רשע"). גם לעימות הזה אנחנו ניגררים בעל כורחנו. אבל אולי זה שיך לדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדידי, הערך "דמוקרטיה" כאחד מסממני הזהות הישראלית, אינו צריך להיות הערך העליון ואין בלתו, ולעומתו יכול כביכול צביונה היהודי-הלאומי של מדינת ישראל להתגמד עד שלא יפריע להיותנו עם "נאור" ככל העמים. הדמוקרטיה הינה רק שיטת משטר תקנית לצורך קיומם של חיים נורמליים ופשרניים בין הקטבים המרכיבים את החברה הישראלית. בעוד שהמסר הרוחני העיקרי היוצא מישראל כיום הוא: מותר עם ישראל על הגויים – אין, כי הכול תרבות המערב; מן הראוי להפסיק לרקוד "מה יפית" כתהליך ה"חיזור" אחרי הגויים, סמל להידרדרות-חלילה מ"אור לגויים" ל"מחזירור" לגויים. העולם רואה במדינת ישראל ייצוג של תרבות יהודית בעלת זכויות היסטוריות ואתוס יהודי-לאומי, ועליה להציב לפני העולם מודל מוסרי נעלה, כיאה לעם הנביאים. יתרה מזו, האתוס היהודי הינו האתוס הקולקטיבי היחיד להתגדר בו ואמת-מידה אחת להישען עליה במדינת היהודים היום, ואף בתפוצות ישראל, הרואים בה את מדינתם הריבונית המייצגת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. גם בעיני "הדמוקרטיה" אינה אלא אמצעי ואין בה שום ערך משל עצמה - בטח לא ערך עליון. אלא מה, היא האמצעי היחיד (או הטוב ביותר) הידוע לנו באמצעותו ניתן לקיים חיים בחברה שבה יש אנשים המחזיקים בדעות שונות. מבחינה זו הדמוקרטיה היא לא "ערך עליון" אלא "צורך בסיסי". אם תרצה, הדמוקרטיה משולה לאוויר, שגם בו כשלעצמו אין ערך אבל מאחר שאין לקיים חיים בלי אוויר, והחיים הם ערך עליון (או גבוה), ממילא אי אפשר לוותר על אוויר ולהחליף אותו בערך אחר. אני מבין שלדידך הזהות, התרבות והעליונות היהודית הם ערכים חשובים יותר (=עליונים יותר) מ"מערביות", "נאורות", "ליברלזים" ועוד שורה ארוכה של ערכים שחלקם חשובים לחלקינו ואחרים לחלקים אחרים. אני אפילו מקבל את דעתך כדעה לגיטימית וסבירה. אבל אתה בטח מבין שיש ביננו כמה אחרים המעדיפים את ה"מערביות" ו"הנאורות" על העליונות היהודית. וכנראה קיימות קבוצות נוספות המעדיפות ערכים אחרים, כמו הקומוניזם למשל. אנחנו (כולנו) יכולים להמשיך ולהתדין ולשכנע ולהשפיע לטובת הערכים שאותם אנחנו מעדיפים, אבל אם לא נקבל את הדמוקרטיה מעל, מתחת ולפני כל ערך אחר, איך נכריע בין הערכים שלך, שלי ושל האחרים, בעניינים הנוגעים לחברה כולה? אם לא נקבל את הדמוקרטיה כבסיס, יהיה עלינו לפתוח במלחמת אחים מיד. יש דרך אחרת? ----- אני אשמח להמשיך את הדיון אתך אבל אני מבקש להציע (בצניעות!) שתשתדל לבסס את דבריך על דברים שנראה לך שאותם אני מבין ויכול לקבל. כשאתה אומר: "העולם רואה במדינת ישראל ..." אינני מקבל את הדיווח הזה כאמיתי ואינני יודע על מה אתה מבסס אותו. לצערי, ממה שאני שומע וקורא באמצעי התיקשורת בעולם (המערבי), נראה שהם רואים את מדינת ישראל כ"קוץ בתחת" שהיה עדיף להיפטר ממנו. כשאתה אומר: "... בעלת זכויות היסטוריות .." אינני מבין אפילו את צרוף המילים. להבנתי ההסטוריה איננה מקנה שום זכויות. לדוגמה, ידוע לנו שיש בעברך האישי פרק של היסטוריה רוסית ובכל זאת אני מנחש שאין לך זכויות ברוסיה. בציוויליזציה ה"זכות" ניתנת לך עלידי הסכמה בין בני אדם. אם אתה מדבר על "זכות אלוהית" שניתנה לך, לדעתך, עלידי אלוהים, אתה פותח במלחמה עם כל אלה שמאמינים באלוהים אחרים. את משפט הסיכום שלך כמובן שאינני מקבל. אבל עכשיו אני תוהה אם זה בכלל מעניין אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברי, אני מקבל את הצעתך להשאיר, לפחות לעת עתה, את הדברים שאמרנו עד כאן כסיכום ביניים. בברכת ''חזק ואמץ'' |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |