 |
במידה מסוימת, הבלוקים האלו מעידים לא על התעלמות משיקולי אסתטיקה, אלא על בחירה אסתטית אחרת. מתישהו בתחילת המאה העשרים קם זרם המודרניזם באדריכלות (שם מפתח: לה-קורובזייה), שמאס בכל הקישוטיות. היתה להם משנה סדורה היטב, שדגלה בפונצקיונליות גרידא, ואולי ראתה בה את היופי האמיתי. אחד מסמלי הזרם הוא הערצת הבטון החשוף.
כמו כל זרם אוונגרדי, הוא היה בוודאי די תיאורטי ואליטיסטי, אבל אז באה הבניה הציבורית - לא רק במזרח אירופה, גם במערבה וגם בארץ (ונדמה לי שפה ושם גם בארה"ב). כמו כל מיזם ממשלתי, מן הסתם הם לא היו מאוד צריכים להתחשב בטעם ההמון <דמיין כאן ויכוח בן אלפיים תגובות על שוק חופשי>, והאדריכלים יכלו לתת ביטוי לגישות שהם למדו באקדמיה; זה בוודאי הסתדר היטב גם עם שיקולי תקציב.
אישית, אני מסכים שהרבה משיכוני הבלוקים הם מכוערים, אבל לא כולם. הרבה תלוי גם ברמת האחזקה (האם הטיח נשאר לבן), והשטחים שבין הבתים. בזמן האחרון בארץ, כשטעם ההמון חוזר להכתיב את צורת הבתים, נבנים דברים הרבה יותר מקושטים, בשלל צבעים וצורות - ולטעמי, הרבה יותר מכוערים. מה שעובד יפה בבתים חד- ודו-קומתיים מתחיל להיות בעייתי בארבע קומות ויותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש