|
החביבות שלי היא עניין שנוי במחלוקת.
לו היית מסרב לקבל סנט אחד, שאלה היא אם היינו כיום מדינת ישראל או שהיינו רואנדה. אולי המדינה, ש*לא* כמו המוסר הכפול-משולש-מרובע של המתנחבלים, היתה צריכה לסתום את האף ולקבל (אתה יכול להציב כאן מישהו אחר, גוף מוסדי או בני אדם פרטיים - הניצולים עצמם, למשל - במקום "המדינה").
זאת "זכותם" של המתנחבלים להפוך את תאי הגזים לחתיכות בביקיני שמוכרות תמיד יותר מחתיכות לבושות ("צר על הביטוי הבוטה"? - יופי, אז הנה - "צר" גם לי). הויכוח לא היה על עצם ה"זכות" אלא על כמה אפשר לפגוע ו*במי*, לפני שהציבור יקיא את נשמתו ויגיד לא. ההימור התגלה כמוטעה והציבור הקיא, אז עכשיו החבר'ה הטובים מתחרטים *שיווקית*, לא מוסרית ובוודאי לא בעניין "זכויות".
|
|