|
||||
|
||||
למי שלא זוכר/יודע/מעודכן, הכותרת שהבאתי היא הסיסמא הרשמית (אחת מהן) של חיל התותחנים. גם אם מעלימים עין מלוחמת טילים ונשק להשמדה המונית, אי אפשר שלא להבחין שה"רומנטיקה" של שדה הקרב הולכת להעלם בקרוב, יחד עם הדמות של החייל הקרבי. כבר היום, חיילי צנחנים מובחרים יודעים בסתר ליבם שלשריונר המצוי יש כוח השמדה במספר קני מידה מעליהם, וגם חיילי השריון הלהוטים ביותר בוודאי מבינים גם הם שאם באמת היו רוצים "לנקות" איזור מסויים, היו קוראים לתותחנים. כשדוד לוי אמר ש"אדמת לבנון תבער", הוא ידע על מה הוא מדבר - צה"ל, אשר מפסיד בשיטתיות במלחמת הגרילה, מסוגל להפוך את בירות בקלות מדאיגה למגרש כדורגל. למעשה, הדבר היחיד שעוצר אותו הוא הידע שגם למדינות אחרות יש את הכוח הזה, ושהתקפה כזו לא תשאר ללא מענה. ואני לא צריך לפרט בקשר להתקפות אב"כ - כולנו זוכרים את הפאניקה. המלחמה העתידית, אם יהיה לנו מזל, תהיה תמיד מלחמה קרה, עד שאחר הצדדים יפרוש ממנה. לעומת זאת, אם לא יהיה לנו מזל והמלחמה הקרה תתחמם, אף אחד לא יהיה פה כדי לבכות בסופה. |
|
||||
|
||||
מצד שני, כפי שראינו במלחמת המפרץ, מלחמה אווירות לבד לא יכולה לנצח. |
|
||||
|
||||
מצד שלישי, כפי שראינו ביגוסלביה, מלחמה אווירית לבד כן יכולה לנצח. ובמלחמת המפרץ כלל לא היה נסיון לנצח במלחמה אווירית בלבד. |
|
||||
|
||||
ההקבלה בין מקלע בשדה הקרב לתותח במערכה כולה, היא במקום מכיוון ששניהם טובים בעיקר ב''להוריד ראשים''. כדי לכבוש שטח ממש או לחילופין, לפגוע ביריב, אין תחליף לנשק מדויק הווי אומר - טילים מונחים שהם המקבילה המערכתית לירי קלעים בקרב. אבל יש לי תחושה שזה לא ממש (או שמא ממש לא) נושא הכתבה. |
|
||||
|
||||
הכוונה שלי היתה להגיב על תחזיתו של יבשם לגבי העתיד, שבו המלחמות מאבדות באופן מוחלט את הנופך האישי (ואולי עקב כך - שרידי ההומניות) שבהם. בכל מקרה, אני עדין חושש מכך שכל מלחמה עלולה (שימו לב - עלולה, לא עשויה) להיות המלחמה האחרונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |