בתשובה לחשמנית על מונית, 03/08/04 14:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם לגברים מותר סיפורי לידה? בהריון הראשון לקחנו יחד קורס הכנה ללידה, זה היה בזמנו התנאי של ביה"ח לכניסתי ללידה. המדריכה באה אלינו הביתה ואני שכבתי על השטיח ותרגלתי גם כן נשימות וכיפופי ברכיים והרגשתי מחובר לצד הנשי ובאופן כללי מתקדם. בבית החולים, אחרי ירידת מים, חיכינו עם צירים איטיים כמה שעות. מרוב שיעמום התעמקתי במוניטור וגליו, ואפילו הגעתי להישגים נאים, תיכף מגיע לך ציר, תתחילי לנשום עמוק.... אחרי דקה, אמא..אמא... היו שם שתי מילדות, רופא כמעט לא נראה בשטח, אחרי הכל, הבכירה עבדה שם המון שנים ולא נזקקה לרופא אם אין סיבוך. המיילדת השניה הייתה גברתנית שעלתה מרוסיה, ומאוחר יותר בעזרת כוחה העצום לחצה (אשתי טוענת שהיא ישבה על בטנה). שמה של הגברתנית היה לתדהמתי בדיוק כשם שחשבנו להעניק לבת שתיוולד לנו, בישרתי לה בשמחה שאנו מתעתדים לקרוא לתינוקת על שמה. מסביב (רק וילונות הפרידו) עלו מדי פעם זעקות שבר של נשים בשלבים מתקדמים, ואשתי בדמעות השביעה אותי שלא אעזוב אותה, כנראה כבר הרגישה שאני מתחיל לאבד סבלנות, משתעמם מהמוניטור, ושוקל לרדת לקיוסק לקנות צ'יק צ'אק בפלה ועיתון. וכולם שמחים ופתאום איזה יופי, וזה בכלל בן... הלך השם שתכננו לבת, סליחה מיילדת, פעם הבאה. אחר כך הסתבר משיחה עם המיילדת הותיקה שניהלה את הלידה בלי רופא, שהיא הייתה גם המיילדת שלי עצמי (נו בטח שאני מכירה את אמא שלך, יילדתי אותה, רגע, לפי החשבון זה יוצא אתה ולא אחיך הגדול) והשנה היא יוצאת לגימלאות. הייתי גם בלידה השניה. והלידה של בן הזקונים הייתה כבר בניתוח קיסרי, זה קרה אחרי תרחישי הזוועה שצוירו בפנינו ללא כחל וסרק במקרה ונלך על לידה רגילה. כמה התחננתי, בקשתי, שירשו לי להכנס לניתוח, הבטחתי שאני קר מזג, צופה מוניטורים מקצועי, כלום... לידה ראשונה שחשתי חולשה. בדידות, מנוטרל מאחריות לחיי, שם מחוץ לחדר הניתוח הרגשתי כמי שנמצא בגיא צלמוות. בצר לי הודיתי למחנכת מכיתה ו' שחייבה אותי לכתוב חמישים פעם את תהילים כ"ג, ואמרתי אותו מדי פעם לעצמי בלב. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |