|
||||
|
||||
ודאי שהייתי שמח להתנצל לו הוכח שטעיתי. כפי שאתה מציין, כתבת את הודעותיך מבלי שקראת את הספר הזה. |
|
||||
|
||||
ברשותך, באיזה עמוד ד"ר מודי מדבר על קארל סאגאן ובאיזה עמוד הוא מביא ראיה מפאולוס? |
|
||||
|
||||
העותק שברשותי הוא בעברית. שמו "החיים שאחרי החיים" והוא יצא בהוצאת "רשפים" בשנת 1986. נדמה לי שזוהי המהדורה היחידה שיצאה בעברית. חזון פאולוס מופיע בעמוד 84. בעניין קארל סאגאן, מתברר שטעיתי. מודי לא התייחס לסאגאן בספר המסויים הזה אלא בספר הנקרא Reunions. תגובתו של קארל סאגאן לכך נמצאת בספרו "עולם רדוף־שדים – המדע כנר בעלטה" (הוצאת הד ארצי, ספריית מעריב, 1997), עמוד 189. |
|
||||
|
||||
עכשיו שהוצאתי מהמדף את העותק שברשותי {ריימונד א. מודי (הבן), "החיים שאחרי החיים – חקירתה של תופעה: הישרדות ממוות גופני", (תרגום: שרה ספן), בהוצ' מודן 2002; מבוא: ד"ר אליזבת קיבלר-רוס} אני בכלל לא נדהם לגלות בעמ' 84 את שמו של פאולוס ואת שמו של ישו ולהבדיל מהם, את שמם של ישעיהו ושל דניאל ושל אפלטון ושל "ספר המתים הטיבטי" ושל עמנואל סבידנבורג ואחרים – כולם בפרק השלישי, שכותרתו "הקבלות". בפרק זה מביא המחבר את הפתיחה הבאה: "האירועים של השלבים השונים של חוויית המיתה הם, אם לא לאמר יותר, בלתי-רגילים. מכאן שהפתעתי גברה והלכה כשנתקלתי במשך השנים במספר ניכר של *הקבלות מדהימות* לאותם אירועים. הקבלות אלו מופיעות בכתבים עתיקים ו/או נסתרים מאוד, בספרויות של כמה תרבויות שונות ואזורים שונים" (עמ' 83). מכאן ואילך המחבר מביא *הקבלות* מכתבי האישים המוזכרים למעלה. והפרק מסתיים בתום סקירת ההקבלות במילים אלה: "האם אפשר שחוויות הכמעט-מוות אשר אספתי הושפעו מיצירות מן הסוג שדנתי בהן? כל אותם אנשים שאיתם דיברתי נחשפו במידת מה לתנ"ך לפני חוויותיהם ושניים-שלושה ידעו משהו על רעיונותיו של אפלטון. מאידך לא היה איש מהם מודע לקיומם של ספרי החכמה-הנסתרה מן הסוג של עבודותיו של סבידנבורג או 'ספר המתים הטיבטי'. ואף-על-פי-כן, פרטים רבים שאינם מופיעים בתנ"ך או אפילו אצל אפלטון, חוזרים ומבצבצים בהתמדה בדוחות שאספתי, ואלו מתאימים בדיוק לתופעות ולאירועים המוזכרים במקורות הבלתי-רגילים יותר. "הכרח הוא להודות כי קיומן של ההקבלות והדימיון בכתביהם של ההוגים הקדמונים ובדוחות של אמריקנים מודרנים ששרדו ממפגש קרוב עם המוות, נותר בגדר עובדה מפתיעה, ועד כה גם לא מוסברת בבירור. אנו יכולים בהחלט לשאול את עצמנו: איך אפשר שחוכמתם של המלומדים הטיבטים, התיאולוגיה והחזון של פאולוס, ההבחנות והמיתוסים המוזרים של אפלטון וההתגלויות הרוחניות של סבידנבורג, תואמים היטב כל כך ביניהם לבין עצמם והן לסיפוריהם של יחידים בני-זמננו שהגיעו קרוב ככל שיכול אדם חי להגיע אל מצב המיתה?" (עמ' 94-95). בשום מקום לא משתמע מדברי פרק זה שהד"ר לפסיכיאטריה והפילוסופיה של הרפואה, ריימונד א. מודי (הבן), *מבסס את ראיות מחקרו המדעי על כתבי דת עתיקי יומין*, כפי שהשתמע מתגובתך למעלה. להפך, אחרי שמודי סוקר בהרחבה את הראיות המחקריות שלו, הוא מגלה לקוראיו בתום לב את שהתברר לו על *האמונות* הקשורות לתוצאות מחקריו בתרבויות עתיקות יומין. בכל מקרה, ד"ר יובל רבינוביץ', אין זה יאה להכפיש קולגה (מתחרה?) כבעל מחקר בלתי-תקין מבחינה מחקרית-מדעית כפי שעשית בתגובה 269139 בעודו בסה"כ מקביל את דבריו ל*אמונות* העולם העתיק. ושואל, בצדק, את השאלות הנשאלות מאליהן, שעל כל חוקר ספקן מן השורה לשאול אותן. |
|
||||
|
||||
מה שיאה ומה שלא יאה תאמר, בבקשה, לאחר שתקרא במה מדובר, ולא באופן חלקי. ריימונד מודי אינו מתחרה שלי בשום תחום שאני יכול להעלות על דעתי. ונחזור לתיאור מהספר: אין ספק שאפיזודה זו יש בה דימיון כלשהו למפגש עם הוויית האור בחוויה של כמעט־מוות. ראשית, מעניקים להוויה אישיות, הגם שאין רואים צורה פיסית, ומייחסים לה "קול" השואל שאלה ונותן הנחיות. [...] למרבה העניין, התיאור הקצת של פאולוס על טבעו של "הגוף הרוחני" תואם היטב לדו"חות של אלו שמצאו את עצמם מחוץ לגופם. עד כאן לשונו. יש להדגיש שפאולוס לא חווה מוות או כמעט מוות. היתה לו התגלות במהלכה נגלה אליו ישוע המת. מודי מצביע על הדימיון בין חוויית ההתגלות של פאולוס לחוויות של כמעט מוות. בשום שלב לא טענתי את מה שאתה מייחס לי, שמודי "מבסס את ראיות מחקרו המדעי על כתבי דת עתיקי יומין". אני פשוט תוהה אם אתה מקבל את הרעיון שלפאולוס היתה התגלות אמיתית, ואם כן – מדוע אינך מתנצר (כפי שעשה פאולוס מייד לאחר ההתגלות ההיא). |
|
||||
|
||||
למה עלי להתנצר? האם פאולוס הוא היחיד שבו פגשת ברשימה של ד"ר ריימונד מודי באותו פרק שלישי מספרו? בתגובה 269139 כתבת: "אחת *העדויות* שעליהן הסתמך ריימונד הוא חזון פאולוס מהברית...". אם יש מי מבין הקוראים/המגיבים שהבין שאין כוונתך שם ל*הוכחות מחקריות* מהימנות, אני קוגל. ריימונד לא הסתמך על העדות של פאולוס, אלא רק בתור הבאת אמונה מן העבר בשואלו אודותיה: האם העדויות שקיבץ ממטופליו לא נבעו מהיכרותם את כתבי הברית? שאלה מחקרית לגיטימית לכל דבר, ואף ראויה לשבח האובייקטיביות המחקרית. |
|
||||
|
||||
מר קוגל, אתה לא מוותר, מה? גם אני לא. הנה מה שכתבתי: "אגב, אחת העדויות שעליהן הסתמך ריימונד הוא חזון פאולוס מהברית החדשה, בה נגלה אליו ישוע לאחר המוות. זו הסיבה שאני חושד שלא טרחת לקרוא את המקור הזה." ההערה הזו הובאה בדרך אגב. נכתב שזו אחת העדויות עליהן מודי מסתמך, ואכן היא עדות כזו. עדות אינה "הוכחה מחקרית" ולד"ר מודי אין שום "הוכחה מחקרית" משום סוג. רק עדויות שעליהן הוא נסמך. כתבתי גם שהעדות המסויימת הזו היא הסיבה שאני מאמין שלא קראת את הספר, והתברר שצדקתי גם בכך. מדוע עליך להתנצר? או שאתה מאמין שחזון פאולוס הוא אמיתי, ישוע נגלה אליו כבן האלוהים ואז אין ברירה. ודאי שאני הייתי מתנצר לו הייתי מאמין בכך. או שאינך מאמין שחזון פאולוס הוא אמיתי, ואז לא ברור מדוע אתה מוצא בו תמיכה לדעות שלך או של מודי. |
|
||||
|
||||
ההוכחות של ד"ר ריימונד מודי הינן עדויות חיות ששמע מאנשים חיים ותיעד אותם בספרו המחקרי. מכאן ברור שלא יכל להיסתמך על "עדותו" הכתובה של פאולוס, שכן מעולם לא פגש אדם שכזה. כאמור, ריימונד שואל את עצמו, ואותנו קוראיו, האם העדויות החיות ששמע מפי מטופליו נסמכות בעצם על סיפורי הבדיות של פאולוס וממילא אינן עדות נאמנה מבחינה אובייקטיבית מחקרית. בהקשר זה ורק בהקשר זה, מצוטטת בספרו "עדותו" הכתובה של פאולוס. כל זאת, מבלי שאני נכנס בכלל לשאלה: האם אני מאמין לריימונד או שלא מאמין, כפי שניכר מתגובתך שהינך פוסל את מחקרו רק בגלל שמסקנותיו אינן נוחות להרגלי חייך. כבר כתבתי בתגובה 268936 שאני לא זקוק לעדויות מפוקפקות שכאלה בשביל להאמין בקיומו של העולם שיבוא אחרי העולם הזה ושיש חיים אחרי החיים האלה. אמונתי היהודית חזקה ומבוצרת דיו בשביל שלא להזדקק לעדויות שכאלה, גם אם הן חיות ובועטות לך (יובל) במצפון. כל שאר הדברים בתגובה שלך הם בבחינת אפולוגטיקה זולה ומסריחה. |
|
||||
|
||||
מר קוגל, נראה שאתה מבין גדול בעסקי צחנה, אם כי אני חושד שיש לך בעיה קטנה בזיהוי המקור והכיוון של הניחוח האמור, בעיקר כשאתה מאבד את שלוותך. בכל אופן - אין לי שום הרגלי חיים רלוונטיים לעניין קיומם או אי־קיומם של חיים לאחר המוות. גם לו הייתי מאמין בשטות הזו אינני יודע מה היה עלי לשנות בהרגלי החיים שלי. ד"ר מודי בוודאי אינו מתייחס לחזון פאולוס כאל "בדיה". הוא מעיד על עצמו כמשתייך לכנסיה המתודיסטית (אינני יודע מה זה אומר, אבל זה לא נשמע לי משהו חילוני במיוחד). הציטוט לא מופיע בספרו "רק בהקשר" של השפעה על המרואיינים של מודי, אלא בפרק על הקבלות כתובות לראיונות שאסף. הוא מביא כמה הקבלות, שמטרתן להראות שאנשים שחיו בעבר תיארו דברים דומים למה שמתארים המרואיינים שלו. פאולוס הוא אחת הדוגמאות. דוגמא אחרת היא המלומד בן המאה ה-18, עמנואל סבידנבורג. הוא מביא אותו כדוגמא למישהו שעבודותיו אינן מוכרות ובכל זאת הן דומות לחוויות המוות המתוארות על ידי המרואיינים של ד"ר מודי. הוא בהחלט מסתמך גם על המקורות הכתובים כעל עדויות על חוויות של כמעט מוות. |
|
||||
|
||||
ד"ר ריימונד לא מסתמך גם על המקורות הכתובים כעל עדויות על חוויות של כמעט מוות. את כל מה שהינך מתאר חלקית ומקוטע כבר הבאתי מפורשות מדבריו בתגובה 269568 ישפוט הקורא עם מי מאיתנו האמת. אוהו, ומה שנוגע להרגלי החיים מול הידיעה הוודאית של קיומו של עולם הבא או חיים לאחר החיים האלה – תהיה בטוח שהרבה אנשים, כולל אותך, היו משנים את אורח חייהם לו ידעו מה באמת מצפה להם לאחר החיים האלה. רק שאיננו יודעים ובידינו הבחירה לבחור בין הטוב לבין הרע בעיני הבורא. סליחה, באיזה עמוד הוא מעיד על עצמו כמשתייך לכנסייה המתודיסטית? (אני שואל כי בפעם שעברה כששאלתי גיליתי אצלך חוסר נאמנות לכתוב ופרשנות הכתוב שלא כדין, העיקר שהדבר יאה הולם את השקפת עולמך. למה לא? הרי אין יותר אובייקטיבי מכך. בדיוק לכן לא הייתי מוכן לשכב על שולחן הניתוחים כשאיזמל הרופאים בידך מחשש לחיי, אבל זה כבר עניין אחר). |
|
||||
|
||||
טוב, ישפוט הקורא. אפילו מי שמאמין בהבלים שבספר האמור אינם יודעים "מה באמת מצפה להם לאחר החיים האלה", כך שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד לעניין התנהגותם בחייהם. להשמצות הפרועות שלך כבר התרגלתי. אני מניח שבשמחה היית שוכב על שולחן הניתוחים כשהאיזמל הוא אצל ד"ר מודי (זהירות, הוא פסיכיאטר), אבל הפנטזיות שלך על הקשר אתי הן עניינך הפרטי. עמוד 14. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |