 |
מצטער שלא דייקתי בלשוני.
כבר לימדונו חכמינו ז"ל כי מרכיב קדום, ואולי עיקרי, במשמעות המושג "קידוש השם" היה דווקא הרעיון שהתנהגותו של אדם בחייו בחינת "יהא שם שמים מתאהב על ידך" היא המביאה את הבריות לומר: "ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו" (יומא פו, ע"א). ומתוך מעשים שכאלה אף מגיעות הבריות לידי הכרה כי "ברוך א-לוהיהם של היהודים", כמעשהו של שמעון בן שטח שהחזיר אבֵדה לבעליה (ירושלמי, בבא מציעא, פרק ב, דף ח, טור ג).
חז"ל הבחינו כי יש שזכותו של אדם באה לו על סמך התנהגותו המופתית במהלך כל חייו, מראשיתם ועד אחריתם, ויש קונה עולמו בשעה אחת, כאותו חייל רומי שהֵקל על רבי חנינה בן תרדיון את מותו ובשעת מעשה אף הטיל עצמו לתוך האוּר (עבודה זרה יח, ע"א), או ככל אותם היהודים שנפלו על קידוש השם בכל תולדות עמנו בשל היותם יהודים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש