|
||||
|
||||
את היית כל כךְ קטנה כשחפשׂתי אותךְ בבֵית הַחוֹלִים, חשבְתי שהִגעְתי לְחֶדֶר רֵיק כשמצאתִי בֵּין הסדינים ראש לבן בקשׁי מציץ ממטת ברזל, והתפלּאתִי וְלא זכרְּתי מתי גדלתי ומתי קטנת. זוכרת בִּימֵי ששּי הָיִינוּ מְטאטאות אֶת הֶחָצֵר לְשַׁבָּת, לִמַּדְתְּ אוֹתִי לִגְרף עלִים שנשְׁרוּ מֵהשּביל וְאֵיךְ יִבבתּי כְשעקְצה הַדבורה ושלפְתְּ פגְיוֹן צוֹרֵב מֵרַגְלִי הַיּחפה? עכשו אני מתרוצצת בּמסְדְּרוֹנוֹת שוֹאלֶת נִתְקֶלֶת בְּמַבָּטִים שֶׁאוֹמְרִים יננִּי יְכוֹלה לִשלף מִמךְ כלום, אִמּא, איננִּי יכולה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |