 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מסכים לתיאור שלך. למיטב ידיעתי, יש לא-מעט עיריות שגרעוניות *מלכתחילה* ולא בדיעבד. ז"א גם בהתחשב בגביית ארנונה מלאה והחזרים ממשלתיים על הוצאות ספציפיות, הן לא יוכלו לספק רמת שירותים סבירה לאוכלוסייה ביישוב. מענקי האיזון הם דרך מובנית לאזן את הגרעונות הללו. אם הממשלה הייתה רוצה להילחם במצב הזה ישירות היא הייתה צריכה לפעול לשינוי הגבולות המוניציפליים. עכשיו, השאלה היא לא אם יש בזבוז או אין בזבוז. השאלה היא: אם היינו מורידים את הבזבוז, האם הסכום שהיה נחסך היה משתווה לסכום של מענק האיזון. אם המבקר בדק את השאלה הזאת, אתה צודק. אם לא זאת השאלה שנבדקה - כל שאר הסיפור על גרעונות, בזבוזים ואזהרות לא נראה לי חשוב כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישפוט הקורא. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עברתי ברפרוף על הדו"ח 1, ולא מצאתי התייחסות לשאלה. אני רוצה להדגיש שוב: השאלה אם יש בזבוז, אם מתקיימות מערכות ראויות של שליטה ובקרה וכולי אינן שאלות רלוונטיות. לעזאזל, המבקר כותב שמשרד הפנים/העיריות עצמן/משרד-המבקר אפילו לא יודעים כמה משרות מיועדות (שהממשלה מממנת כ-75% מתקציבן) יש ברשויות וכמה משרות במימון מלא של הרשויות עצמן. בלי שיש לו תשובות לשאלות פשוטות כאלה, של כמות בפועל, אי אפשר לספק תשובות לשאלות מורכבות של חיבור וחיסור. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |