|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון, אתה מנסה לטעון שאם מקבלים את טיעוני הרי שגם מימון כבישים אינו לגיטימי. אני יכול להסכים איתך שיש צורך לחפש את הדרך הטובה ביותר להחליט בעניין, ודנתם בזה בזמן שלא הייתי, אולם אני רוצה להבדיל בין דברים בלתי לגיטימיים לבין דברים לגיטימיים ורק לא חכמים. דרך גישה הינו דבר אשר אנשים צריכים. האם לרפד אותו באספלט, להשאירו חולי או לשים מסילת ברזל זו כבר שאלה של איך לנהל את הרכוש המשותף. אבל דרך גישה כרכוש משותף הינו דבר הגיוני. נקודה נוספת הינה פעולה לפי המקובל ו/או הנוהג. כשאתה קונה בית ביישוב קיים, אתה יודע את הסדרי התחבורה בו ואתה יודע מה נחשב בו רכוש משותף. בנוסף, כביש גישה נחשב היום לצורך בסיסי של בני אדם. אם אכן עלות הכבישים תכנס למשק סגור עם המיסים על הרכבים, אתה תוכל להוכיח את רצונך על ידי בניית יישובים חדשים הנוהגים אחרת או שכנוע יישובים קיימים להשתנות. |
|
||||
|
||||
לפעמים, כדי לחדד איזו נקודה, יהיה מי שיביא איזו דוגמא מופרכת מיסודה שכל מטרתה להגחיך דעה שלה הוא מתנגד. "אם אתה צודק" הוא עשוי להגיד "יוצא שלכל יתוש מגיעות הזכויות של יורש העצר הבהוטני". "בדיוק!" יקפוץ מישהו "מזמן טענתי שלכל יתוש מגיעות הזכויות האלה ועוד כמה" ועד שאתה מתעשת להבין מה קורה כאן, כבר מונח לפניך פתיל בן 500 הודעות על זכויות היתוש במסורת היהודית והברהמינית, עם מראי מקום לתריסר אתרים וקריאה נרגשת מהתנועה ליתשת מתקדמת לקום ולעשות מעשה. הנה התרומה שלי לויקיפדיה: האייל הקורא: אתר ישראלי שהצליח למוטט את השיטה הרטורית "אד אבסורדום" שהיתה בתוקף מימי סוקרטס ועד ימי קננגיסר. |
|
||||
|
||||
"דרך גישה הינו דבר אשר אנשים צריכים. האם לרפד אותו באספלט, להשאירו חולי או לשים מסילת ברזל זו כבר שאלה של איך לנהל את הרכוש המשותף" פה כבר יש לך ויכוח עם בר ביצוע - אצלו אין מקום לניהול משותף של רכוש משותף. אצלו אין אפשרות לבחור להשקיע במסילות ברזל, כסף שנכנס בעקבות נסיעה על כביש. אני מנסה להדגים לו (ואמשיך כשיהיה לי קצת זמן לתגובה 268187 ) שהתקרבות אל האידיאל המנגנוני(תשלום פר שימוש) באופן חלקי (מיסוי כפוי פר שימוש ע"י המדינה תוך כדי קביעה מראש לאן הכסף ילך ושלילת זכותם של האזרחים לבחור לאן הכסף ילך), לאו דווקא מקרבת אותו לאידיאל אותו המנגנון אמור לקדם (חירות). הדבר דומה למישהו שמגדיר הנאה כצניחה חופשית ומכך מסיק שיש יותר הנאה בקפיצה ממטוס ללא מצנח, מאשר שיש בהשארות במטוס. |
|
||||
|
||||
כפי שאמרתי, יש מחלוקת בשאלה איך לנהל רכוש משותף, ועד כמה יש לבעלי הרכוש הזכות לשנות את כללי המשחק. אולם העיקר הוא מה לא עושים ברכוש שאינו משותף, וזה רוב העניינים בהם המדינה מתעסקת. הבה נתחיל באלו. אם המדינה תפסיק להתערב בעניינים הפרטיים שלנו שאין בהם שום דבר משותף באופן ישיר 1. 1 בא נעזוב את ההטבה לעולם כולו מכך שאני לומד תורה ואתה לומד פיסיקה, מכך שקוקה קולה מקימה מפעל באשקלון במקום בבני ברק וכו'. כי אם לא נתעלם מהם נמצא את עצמינו בלי שום כללים. |
|
||||
|
||||
למען תנוח דעתך: אני לא מאלה שיתרגשו מקיצוץ או אף ביטול תקציבי הפילהרמונית/תאטרון הבימה/מוזיאונים בישראל. אבל מדוע שדעת שנינו תכריע שתשתיות צריכות להיות רכוש משותף והפילהרמונית+מוזיאון ישראל לא? את זה אפשר לעשות רק בהכרעת הרוב, משום שההעדפה האישית שלך של כבישים כרכוש משותף על פני אמנות יצוגית כרכוש משותף, היא שרירותית למדי. (תגובה 267711) |
|
||||
|
||||
אני כבר עניתי בתגובה 267755. השאלה מה הוא רכוש משותף אינה שאלה של בחירה אלא שאלה של עובדות. הרוב יכול להכריע בזה רק אם זה מנגנון טוב לבירור העובדות. למשל, אם הציבור יישאל האם עובדתית יש הכרח שזה רכוש משותף. |
|
||||
|
||||
אביב, אני אשמח אם תגיב לתשובתי (דמיין קישור לתגובה) לטענתך בדבר ה''התקרבות המרחקת''. ברור שלא כל צעד שנראה, על פניו, כצעד בכיוון הוא אכן צעד בכיוון אבל בכל הנוגע לעניין הכבישים לא הצלחת להראות זאת לדעתי. |
|
||||
|
||||
בהזדמנות ראשונה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |