|
||||
|
||||
גם שוודית, אגב, נחשבת לשפה טונלית. מכר שלי אחראי על האבחנה המרהיבה הבאה: בעברית יש "נעל" במלרע (הפועל), ובמלעיל (שם העצם). אבל בעברית מדוברת מודרנית פחות ופחות מבטאים את הע', ויותר ויותר מדובר בתנועת A ארוכה אחת. כשיושלם המהלך (ויש מקום לטעון שהוא כבר הושלם, אצל דוברים רבים) תהיה כאן הברה אחת, ואי אפשר יהיה לדבר על מלרע ומלעיל. אבל הפלא ופלא, ההבחנה הפונטית נשארה ברורה לאוזן. יופי: הנה גם בעברית אנחנו לא מקופחים לעומת הסינים והשוודים, וגם לנו יש דוגמה, אם גם יחידה (עד כדי שקילויות: "רעם", "בעל"), להבחנה על-פי מנגינה. |
|
||||
|
||||
אשה נעלה נעלה נעלה, נעלה דלתה ו (לא זוכרת את הסוף :-( |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
חרמפפפ |
|
||||
|
||||
אשה נעלה נעלה נעלה, נעלה את הדלת בפני בעלה. |
|
||||
|
||||
אישה נעלה, בה לה על בעלה, בעלה בעלה ללא נעלה. |
|
||||
|
||||
אשה נעלה, נעלה נעלה, נעלה את הדלת בפני בעלה. |
|
||||
|
||||
אישה נעלה נעלה נעלה נעלה דלתה בפני בעלה |
|
||||
|
||||
גם לפני ארבעים שנה, כששמעתי את זה בפעם הראשונה, לא הבנתי את הפואנטה. האם החזרה על המילה ״נעלה״ אמורה לשעשע? |
|
||||
|
||||
מה שאמור לשעשע זאת לא החזרה על המילה ״נעלה״, אלא המשמעות השונה שיש למילה בכל מופע. |
|
||||
|
||||
וזה שכולן ניתנות לקיבוץ למשפט אחד קוהרנטי (למדי). |
|
||||
|
||||
טונליות והטעמה אינם זהים. מלעיל ומלרע מתייחסים למיקום ההטעמה במילה - הברה בה יש שיא אנרגני בביטוי המילה. טונלי מתייחס למעין מוסיקה של של הברה. שפות טונליות הן שפות שהמילים בהן מורכבות משתי הברות או הברה אחת. להברה המושמעת בטונים שונים משמעויות שונות, למשל טנג משמעותו מרק בטון אחד ומרק בטון אחר. לאוזן שאינה מורגלת בשימוש טונלי בהברות, לאוזן מערבית למשל, קשה לשמוע את ההבדל, קשה יותר לייצר אותו, ובעיקר קשה לזכור אותו - באשר אין מערכת היודעת לטפל בזיהוי, אחסון ואחזור של הנתון. נדיר מאוד לשמוע מערביים מדברים שפה טונלית נכון. איני יודע לגבי השוודית, אך אני מודה שנשמע לי מוזר שהיא טונלית. |
|
||||
|
||||
מרק בטון זה כמו מרק גרזן? |
|
||||
|
||||
שמת לב שבתגובה שלי הנגדתי בפירוש בין טונליות לבין הטעמה? |
|
||||
|
||||
אפרופו, מהו זה שיוצר את ההבדל הצלילי בין סיום משפט, נאמר, לבין המלים במהלכו? (חשבתי, למשל, על ההבדל בין דיבור "מחשבי" לדיבור רגיל. נניח כמו המענה הקולי ב-144 שנותן לך את מס' הטלפון, כך שגם הספרה האחרונה נשמעת כאילו אמור להיות לה המשך). |
|
||||
|
||||
אכן, שינויי גובה צליל, שמוכרים ונחקרים על-ידי בלשנים. פעם באיזו תוכנית טלוויזיה ראיינו אדם שמוחו נפגע בנקודה מסוימת, ובדיוק התפקוד הזה חסר לו. הוא נשמע חסר רגש לחלוטין. ומה שאתה אומר על המענה הקולי מעלה רעיון מעניין - הם יכולים להקליט את הקריינית אומרת כל ספרה פעמיים - פעם אחת כאמצעית, ופעם שנייה כסופית. גם זה לא ייתן חיקוי מוצלח לדיבור אנושי, שנדמה לי שנוטה לשנות את הגובה בכל ספרה. |
|
||||
|
||||
זהו, שבכל זאת יש כאן משהו מוזר, אני חושבת על מלים בנות הברה אחת, למשל ''שתיים'', שממש לא ברור לי איך מרגישים בזה. וזה אותו דבר, בעצם, עם סימן שאלה או סימן קריאה... |
|
||||
|
||||
''שתיים'' זו הברה עם דיפתונג, וכבר יש שם קצת מקום לשחק במנגינה. ''שש'' הוא דוגמה יותר מעניינת. בכל מקרה, שינוי הגובה הוא לא רק בתוך המילה, אלא גם ביחס להברות שלפניה ואחריה. |
|
||||
|
||||
אבל לא תמיד יש הברות לפני ואחרי. המלה ''מה'', למשל... |
|
||||
|
||||
"שיעורי" שוודית מצחיקים ביותר, שנותנים הדגמה יפה להבדלים העדינים בין הגיות שונות של אותה המילה. |
|
||||
|
||||
''גברת נעלה נעלה נעלה נעלה את הדלת בפני בעלה''... |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |