 |
תאמין לי, התיאורים שאתה מתאר הם אידיאליים בהשוואה לתמונות שאני ראיתי. אני לא אומרת שמדובר באנשים שלא אוהבים את הילדים אלא במין מצב שבעיני הוא מאוד תמוה אבל אצלם הוא כנראה נורמטיבי - שבו הילדים חיים בנפרד והמבוגרים חיים את חייהם בנפרד.
חוץ מזה, גם אם כל מה שתיארת מתקבל על דעתי, בכל זאת: רגעים של הבעת חיבה ואהבה - נשיקה, חיבוק, גיפוף - אמורים (לטעמי, ולפחות בחלקם) להיעשות באופן אישי ולא ע"י מתווכים (אפילו אם המתווכים הם הילדים הגדולים), ותוך ניתוק משאר הפעילויות. ואני מדברת לא באופן תיאורטי אלא על פתרונות שאני עצמי מוצאת למתן תשומת לב אישית, למרות חוסר זמן והתובענות של הקטנים וכולי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש