 |
למעשה, ההיסטריה מסביב לאובדן ההכנסות והתמלוגים היא עתיקה. אמנם - אינני יודע מה חשבו אנשים על הפונוגרף של אדיסון. מן הסתם ביכו את העתיד העגום, שבו אנשים יוכלו להאזין למוסיקה מוקלטת ולא מהופעה חיה.
בשנות החמישים ניתן היה לקנות רשמקול סלילים ולהקליט מוסיקה מרדיו ומתקליטים בבית. בסביבות 1970 המציאה חברת פיליפס את הקלטת הקומפקטית המוכרת, וכל העולם התחיל להקליט, לחרדת מפיצי המוסיקה. לפני כעשור התרכזה החרדה סביב שני מוצרים: ה-tape digital audio) DAT), המקליט בצורה דיגיטלית על קלטת אודיו רגילה (כנראה בפורמט הדומה ל-WAV), והדיסק הקומפקטי של חברת סוני, הקטן מדיסק רגיל וניתן להקליט עליו. המושא התורן לחרדת חברות המדיה לרווחיהן הוא כרגע פורמט MP3 והנגנים שלו.
אמנם אין בידי נתונים, אך נראה לי שחברות התקליטים מתעשרות יותר ויותר. פישוט התהליך ונגישות המדיה מגבירים את הצריכה. אם לא ניתן היה להפיץ מוסיקה שהוקלטה בקלטות באמצעים ביתיים וללא מעורבות החברות הגדולות, לא היה נולד 'שוק הקסטות' של התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, שהוכיח את עצמו עם הזמן כספק רווחים אדיר לחברות התקליטים. זכורים מאמציהם של מוסיקאים שחרגו מהזרם המרכזי (ע"ע אלביס פרסלי) להקליט מוסיקה בדרך לא דרך. המצב שבו לחברות המדיה יש אמצעים של שיווק ואריזה מפותחים יותר משל המשתמש הביתי יישאר. בשנות השבעים הקונים פותו על ידי עטיפות קרטון, פוסטרים מדהימים, טקסטים כתובים של השירים ועוד. העתיד? לא ידוע לי, אבל הפיתויים יישארו. נראה לי שיותר אנשים מגיעים למופעי בידור המוניים מאשר בתקופה שבה המציא אדיסון את הגרמופון. זה אינו מעגל נסגר, אלא ספירלה נפתחת.
לסיכום - חוק הוא חוק, ואסור להעתיק. מצד שני - הקוזק הנגזל הוא לא כל כך מסכן. גם בתוכנות מחשב - הרווחים של מיקרוסופט, החברה המועתקת מכולן, לא כל כך בירידה. ספק אם תפוצת המחשב לא היתה נפגעת לו אנשים היו יודעים שלאחר רכישתו, יש להשקיע אלפי שקלים ברכישת מערכת הפעלה, דפדפן אינטרנט, מעבד תמלילים ומשחקים. אנשים מעתיקים והשמיים לא נופלים.
לטעמי - המצב האידיאלי יהיה כאשר הצרכן ישלם על פי השימוש. אין דין תלמיד תיכון הכותב עבודה במעבד תמלילים כדינו של עסק מסחרי המפיק רווחים מהמחשב והוצאותיו מוכרות לצרכי חישובי מס הכנסה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש