בתשובה לש''ק ריש, 28/06/01 17:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית הפקחים היו לפחות שלוש פעמים כאשר אני עבדתי שם ועוד לפחות כמה פעמים כאשר אני לא הייתי שם, אם יש 65 או 105 אני באמת לא יודע ואין לי מושג למה הם בכל פעם באו אלינו, אולי כיוון שדרשנו עובדים והתלוננו על משרד העבודה שמחלק דמי אבטלה לכאילו שלא רוצים לעבוד הם חיפשו אצלינו איך להרוס, אגב עד היום אם לא מצאו (וגם לא ימצאו) עובד לא חוקי אחד כיוון שאנחנו מאז ומתמיד שומרים על חוקי המדינה בכל נושא. (מה שכן הם התלוננו שלא נתנו להם מכונת כביסה לעובדים הזרים - חלק מאותם אנשים בקושי ידע מה זה חשמל לפני שהגיע לארץ אבל משרד העבודה דרש שנביא להם מכונת כביסה.) זה שלא נותנים קנסות זו שוב עברה על החוק בדיוק כמו לתת דמי אבטלה לסרבן עבודה, מה לעשות זה קורה, לי אין דרך לטפל בזה ואם שר העבודה לא עושה כלום חוץ מלרדוף אחרי ילדיהם של פועלים לא חוקיים ולשבת בישיבה אז לי אין מה לומר, יש לפחות שלושה שרים שאין להם תיקים שיכולים לפעול בעניין אבל כנראה שהם עסוקים. מה שעדיין לא אומר שהמצב תקין. אדם שפרץ לבית ונשך אותו כלב יקבל טיפול אבל שלא יבקש פיצוי ואוגמת נפש מבעל הבית. אם כל הכבוד לילדיהם של העובדים הלא חוקיים, האנשים הללו הינם עבריינים שבחרו להיות עברינים, והם צריכים להיות מגורשים מהארץ כמו כל ישראלי שמגורש מארצות הברית אם הוא נתפס עובד שם. בין זה לבין לתת טיפול לילדיהם אין שם קשר. ראשית אני זה שנולד דיסגרף מה שגרם לכך שלא יהיו לי מחברות באיזה שהוא שלב בבית הספר, אני למדתי להתגבר על זה. שנית אינך מכיר את סיפור חיי אבל אני מבטיח לך שהוא לא היה זרוע בזרים של שושנים, לא סתם עבדתי מגיל צעיר, ולא סתם הורי חינכו אותי שאם אני רוצה כסף עלי לעבוד. אני לא טוען שהיו לי חיים גרועים או טובים משל אחרים אבל אני כן טוען שיש שלב בחיים שאדם יכול לשפר את מעמדו (ויצא לי להכיר כמה אנשים שעזבו את דימונה על מנת להצליח והפלא ופלא הצליחו!). אני לא יודע בכמה בתי ספר יש ספריות אבל אני התחלתי לפתח את אהבת הקריאה בבית הספר בספריה ולא במקומות אחרים, אני מצר על כך אם ישנם בתי ספר שאין להם ספריה. (אחד הספרים הראשונים שקראתי מתחילתו ועד סופו כספר עבה ולא "אמה נמה רמה קמה" היה ספר התנ"ך שהייתי קורא אותו לבד בזמן שיעורי תנ"ך כאשר השתעממתי ולא בגלל שחייבו אותי או משהו דומה. נושא הבדואים הוא נושא עצוב בכמה דרגות יותר מה שאתה מתאר, בתור אחד שעבד איתם כמה שנים אני יודע על יותר מסיפור רהט אחד, בין זה לבין זה שזה שמנהל היום את החווה במקום הוא בדואי שסיים תואר ראשון שני אחים שלו בקבע, אח נוסף מורה, אח נוסף נחשב לאחד המכונאים הטובים באזור, ואח נוסף ניהל את החווה במשך 8 שנים (הפסיק בגלל תאונה) אומר כי כן גם הבדואי שלא נתנו לו כלום אבל אביו חינך אותו כי חובה להמשיך ולהתקדם, גם הוא יכול לצאת מתוך המעגל. אני לא נותן זכות לילדים ולא נותן חובה, אני מדבר על כך שכל מה שאתה עושה בחיים יש בו שיקול כלכלי, ואיש לא נתן לך אישור לתת לילדיך להיות עניים כי היה לך קר בלילה, ובדיוק נגמרו הקונדומים. ילד זו אחריות וחלק מהאחריות של הורה זה לדעת כי אתה הולך להאכיל ולהלביש ולגדל את הילד ואם אתה רוצה שניים אז העלות היא פי 2. קצר, אולי עצוב, אבל קולע, אני עוד לא יודע כמה ילדים אני ארצה שיהיו לי אולי אפילו 10 אבל אני לא אתן מצב שבו אני אתן לילדי להיות עניים כי לאבא הייתה השקמת בוקר "עולה" . שוב אני לא יודע כמה ניסיון יש לך אם לקבל עובדים לעבודה, יתכן ומעט יתכן והרבה, לי יש ניסיון בראיונות של עשרות ואבי מאות של אנשים שבאו ואמרו שהם רוצים פתק ללשכה כי הם לא מתאימים מבלי שהיתה להם איזו שהיא חוסר יכולת מלבד עצלות ונורמה בישוב דימונה שלא עובדים. אני לא טענתי לרגע שיש שיויון ואני לא חושב שאי פעם יהי שיויון אני לא טענתי כי אני מאמין בתורה זו או אחרת כיוון שאין תורה שבה אני מאמין במאת האחוזים, יש רעיונות שאני מקבל ויש שאני לא מקבל, חלקם סותרים אחד את השני אולם בסופו של דבר הפאזל די מסתדר. באופן עובדתי יש אבטלה ויש אנשים שמסרבים לעבוד, באופן עובדתי יש עובדים זרים לא חוקיים בארץ ועובדים חוקיים בארץ בערך באותו הסכום. מה שאומר כי אם תחליף את רוב המובטלים (לא כולם) ברוב העובדים הזרים (שוב לא כולם) תחייב אותם לעבוד בכל צורה שתמצא לנכון, תהיה פחות אבטלה, יותר אנשים ילמו מיסים ופחות כסף ילך לדמי אבטלה. אני מעולם לא אמרתי שאני קפיטליסט. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מעולם לא טענתי שאני זכר. מה שאתה מפספס בכל הסיפור הזה, זה את נקודות ההתחלה השונות של כל אחד ואחד מאיתנו, ואת ההשפעה של הסביבה. הורים, מורים, מקום מגורים, חברים ועוד. ברגע שיהיה שיוויון הזדמנויות הטיעונים שלך אולי יהיו צולעים. כרגע הם קטועי גפיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אם הטיעונים שלי לא נכונים אתה יכול להביא טיעונים שיפריחו אותם, עד אז השתדל לתת פחות ציונים לטיעוני. גם אני לאמ טענתי זאת למרות שזו עובדה. בהמשך לכך אני בחלט חושב שיש דברים שלקחתי מתורה זו או אחרת אבל אני לא חושב שיש תורה כל שהיא שעליה אני בונה את דעותי במדויק ועל כן טענתי ואמרתי את שאמרתי. בין זה שיש נקודות שונות של התחלה לבין זה שיש את אותו הסיכוי להצליח אם רוצים יש הבדל, נכון מי שנולד במקום א. יותר קשה לו ממקום ב. אבל יתכן שבגלל שבמקום ב. היה יותר קשה אז דווקא זה שהגיע משם יצליח יותר בגלל שהוא מחושל יותר עקשן יותר או כל דבר אחר. אני בהחלט חושב שיש כאילו שקשה להם יותר מסיבות אילו או אחרות אבל אני לא רואה סיבה שמשהו יכשל לחלוטין בגלל סביבה וכדומה, אם יתנו לו את האופציה להצליח, מלבד כמובן אם למשל אדם נכה ינסה לנצח בריצת 2000 או משהו דומה. בכל הדוגמאות שהביאו לי הבאתי דוגמאות נגדיות לכאילו שלמרות הקושי שהיו נתוניים בו הצליחו לצאת כיוון שרצו לצאת מתוך "הבור" שבו נולדו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד יש אנשים שיצאו מהבור. יש אנשים שלא בבור. יש אנשים שלא צריכים שום דבר כדי להצליח. יש אנשים שמקבלים מהמדינה אפס ויש כאלה שמקבלים הכל. אתה לא יכול להגיד "אני מצר על כך שאין ספריות", "צריך לאכוף את החוקים" ועוד כל מיני, כלומר להתנער לחלוטין מהאבדון שאליו הדרדר שוויון ההזדמנויות אצלנו, ובו בזמן לטעון שהעניים אשמים במצבם בגלל ש"יש אנשים שיצאו מהבור". שילוב של תכונות אישיות מיוחדות והמון-המון מזל יהיו תמיד. אבל אין נקודת זינוק שווה, ולא משנה אם אתה "מצר על כך" או לא, עד שאין נקודת זינוק שווה, אין מקום להאשים את מי שלא הגיע להישגים. לפני שאתה שולל מעניים בדימונה קצבאות הבטחת הכנסה, תדאג לילדיהם לחינוך ברמה של כפר-שמריהו, חכה 25 שנים, ואז תהיה לך הצדקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין הקיצבה למי שמסרב לעבוד לבין איכות החיים, האם הקיצבה היא זו שתיתן את איכות החינוך הדרושה לאותם אנשים? איכות החיים נובעת גם מכך שאדם עובד, וגם מזה שאדם שלא עובד מוציא יותר כסף אם הוא בבית קפה שותה קפה בתשלום ומעשן בשרשרת. (כמובן שישנם כאילו שחוסכים את הכסף ולא מוציאים אותו בבית קפה, אני ניתקלתי ביותר מידי אנשים שבוכים בטלוויזיה כמה קשה להם ולמחרת קונים באותו כסף קפה ועיתון בשביל לשבת חצי יום.) בקשר לחלק הראשון. יש כמה משפטים באנגלית שאפשר לצטט (החיים מסריחים) הוא אחד מהם ויש עוד הרבה, יש כאילו שנולדו עיוורים יש כאילו שאם IQ מתחת לאפס, יש הרבה מאוד בני אדם שנולדו נשים ויש הרבה בני אדם שנולדו גברים, יש שנולדו בעזה ויש שנולדו בחיפה עלית, החיים לא שיוויונים, הם מעולם לא היו כך, הטבע לא שיוויוני, וזה מה שיש. קשה אולי "חרה" זה מה יש, החיים בזבל להמון אנשים, אבל יש בתוך אותם המון אנשים קבוצה די גדולה שלמרות הקשיים (כל אחד מה שיש לו) יוצאת החוצה עובדת מתפרנסת בכבוד או שלא בכבוד אבל לפחות מנסה לצאת מאיפה שהמזל דחף אותה אם תרצה או לא. אני לא חושב שצריך שיוויון מלא כיוון שאין ולא יכול להיות שיוויון מלא, להיכנע מראש כיוון ש"לי פחות טוב" מלאחר או כי הדשא של השכן באמת ירוק יותר, צר לי אבל אני לא מקבל ת זה, אני כן ארחם על מי שנלחם בשיניים והפסיד אבל אני לא אלחם בשביל מי שוויתר מראש וצר לי אבל זה בדיוק מה שאותם אנשים עושים, נולדתי בדימונה אז אני לא עעבוד בעבודה קשה כי במרכז לא עובדים בעבודה קשה. אם כל הצער על נושא הספריות אין בין זה לבין מה שדיברתי והוא זה, אני מאילו שלא חושבים שהמדינה צריכה להרים את העם אלא העם צריך להרים את המדינה, אני בהחלט חושב שניתן אם רק רוצים לדחוף כל הר לא משנה באיזה גודל הוא. מי שלא ניסה להגיע להשגים כן יש להאשים אותו, תתאר לך כי יש בדימונה ילד גאון אמיתי למתמטיקה אבל בגלל שכל הכיתה מחונכת להפריע ולא ללמוד הוא עובר את כל בית הספר מבלי שיגלו את הגאוניות שלו, תאר לך שלמרות שיש לו הזדנמנות שניה ללכת ללמוד באוניברסיטה בבאר שבע הוא לא הולך כי אבא שלו אומר "למה לך הרי גם ככה אין לך סיכוי תראה מאיפה באתה, אתה בכלל מדימונה". אנחנו רואים המון מקרים של אנשים שרצו ויצאו מהבוץ, אנחנו רואים המון מקרים של כאילו שלא יצאו מאותו הבוץ אבל מה שאנחנו לא רואים זה את המוני המקרים שנלחמים לצאת מהבוץ כל יום ואת אילו שוויתרו כבר מזמן, (יש איזה סיפור על זה, שמדבר על שתי צפרדעים אחת עצלנית וכנועה והשניה מסרבת להיכנע, שתיהן נפלו לתוך צינצנת שמנת (אם אני זוכר נכון) אחת נשארה למטה ומתה ואילו השניה שנלחמה הפכה לבסוף את השמנת לחמאה ויצאה החוצה.) צר לי אבל אני כן מאמין שניתן להלחם על מנת לצאת מהבוץ ואני לא מאמין שאם פעם יהיה שיויון ואני גם לא מבקש, אני לא נולדתי מושלם וזה מה יש, אז יכולתי להגיד אין מה לעשות ולשכוח מכל מה שקשור בלימודים אבל סירבתי מהסיבה שאני יכול כמו כל אחד אחר אם אני ארצה מספיק. כך גם אנשי דימונה ואו כל אדם אחר שירצה לצאת מכל מקום שהוא. (או לפחות כמעט כולם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
The State is me, said Louis XIV (forgive my French), i.e. A state is an amalgamation of its citizens, hence the burdon of social responsibility. So, I don't follow your argument about who's supporting who.
Ron |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חייב מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די, כואב בעין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Merci mille fois, Monsieur de Framboise. (נסה לכתוב tesך)
Vous etes tres gentile. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר קריאה שניה של הכתוב גיליתי שטעות שלי לא תירגמתי נכון את מה שכתוב ועל כן טעיתי. אשתדל לא לחזור שנית על טעויות מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה בקצרה, כי אנחנו חלוקים על הדברים הכי יסודיים. אני מסכים שיש כאלה שיכולים לצאת מהמצב שלהם. בניגוד אליך, אני חושב שהם מעטים ביותר. אני מסכים שיש נטיה של זלזול בערך העצמי (''אני מדימונה ולא ייצא ממני כלום''), אבל אני חושב שהסיבה שאנשים חושבים ככה היא בגלל שזה מה שכולם אמרו להם, וזה גם מה שהם אומרים לילדים שלהם. זה הולך אחורה עוד לשנות החמישים של המדינה הזו. ואם תמשיך לתת להם חינוך כזה, זה ימשיך עוד הלאה. אני מסכים איתך שתמיד יהיה אי-שוויון. אני מסכים שהאי-שוויון הוא מנוע של החברה, כי ככה אנשים מתאמצים. אבל אני לא מסכים שזה אומר שמי שלא מתאמץ הוא ראוי לגנאי. אתה ואני צריכים לעשות מאמץ מאוד מינימלי, יחסית, כדי להצליח. להשוות בינך לאלה שלא מצליחים בדימונה, זה להיות חכם על חלשים. תקבל אתה רבע תקציבי חינוך כמו הערבים, ונראה איפה אתה. אה, סליחה, ההורים יקנו חינוך ''אפור''. אני לא מסכים שאפשר להאשים אנשים שהם מגיבים בצורה לגמרי אנושית מול המצב שלהם -- שיתוק והדרדרות, הולדת ילדים, התמכרות לניקוטין. אני מסכים איתך שהטבע לא שוויוני. לדעתי זה לא אומר שאתה צריך לשלול קיום אנושי בן כבוד מאנשים שהטבע הרע עימם. ההקצאה של הטבע היא נקודת מוצא, לא נקודת סיום. אתה מדבר איתי על המקרה הקונקרטי של הילד הגאון מדימונה שהילדים מפריעים לו ללמוד. אולי זה נכון. אבל אם היו שם יותר מורים איכותיים, אולי היה למורה מספיק מוטיבציה בשביל להבחין בילד. אולי אם הכיתות היו קטנות יותר, אולי אפשר היה לטפל בילדים המפריעים באמצעות צוות רחב יותר. אולי אם היה היה כסף, אולי היו משלבים יותר עובדים סוציאליים ובודקים מה הבעיה בבית. אולי היו שולחים את ההורים ללמוד מחשבים (יש פרויקט מעולה כזה, שמשפר את התקשורת בבית על ידי זה שמלמדים את ההורים מחשבים). אבל האמת היא שלא אכפת לך. או שהילד הזה ימשוך את עצמו למעלה בשרוכי נעליו המסומרות לרצפה, או שהוא לא לעניין בשבילך, לא אדם ששווה להסתכל עליו או לדאוג לו, בטלן-סחטן-גנב. אני לא מסכים לזה. ואני לא מסכים לשים ילדים שאיתרע מזלם ו''הטבע'' (כמו שאתה קורא למערכת יחסי-הכוחות בחברה, דבר שלא מפתיע אותי -- אחרי הכל, לפי החלוקה של קארל מארקס, אתה הרי שייך למנצלים ולא למנוצלים) שם אותם במקום נמוך צריכים לקבל מהמדינה עוד פחות מהילדים שה''טבע'' שם אותם במקום גבוה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה חושב שיש רק מעטים שיכולים לצאת מהמצב הזה, הבא סיבות למה זה כך, מדוע אדם ממוצא לא יכול להרים את עצמו מעל החברה שמסביבו, מניסיוני הדל כל מי שראיתי שבאמת ניסה והשקיע הצליח, נכון הוא נאלץ לוותר על הרבה דברים אחרים אבל פה כל הפואנתה, אתה מוותר על הרבה כדי להרוויח הרבה יותר. אני בהחלט חושב כמוך שזה קשור לעבר אבל אם תיתן לאותו אחד לגיטמציה להשאר המסכן מדימונה הוא ישאר המסכן מדימונה, ואם תחייב אותו לצאת בכוח מאותו מעגל על ידי זה שתאמר לא "זו האופציה יחידה שלך להיות שונה ולהצליח" ותדגיש בפניו את אילו שכן הצליחו אז לדעתי הוא ינסה, אם לא הוא לא ויהיה לך דור נוסף. מדוע אני שלא גר בדימונה צריך לעשות מאמץ מינימלי? על סמך מה אתה כותב זאת? על סמך זה שיש לי אינטרנט? על סמך סגנון הכתיבה? איך אתה יכול לאמר "להוא יותר קשה מלך", האם אתה חושב שמשהו הגיע אלי בקלות שהחיים חילקו לי קלפים ואמרו תיבחר רק מה שאתה רוצה? אז זהוא שלא, לכל אחד יש את הקשיים שלו שהוא צריך להתמודד איתם, אתה לא יודע למה הלכתי לעבוד, החינוך יתכן והגיע כי לא היתה ברירה? אולי כי לא היה לתת כסף ודמי כיס להבדיל מאחרים? הטענה שלך שלהוא יותר קשה כי הוא גר במקום זה או אחר? הסיבה שלי היה יותר קל היא כי סירבתי לקבל תשובות של כי ככה, כאשר אמרו לי תהיה במגמה ב בגלל הכתב שלך אני נילחמתי, כאשר רצו להשאיר אותי שנה בגן אני סירבתי, בבית ספר כאשר מורה לא אהבה אותי מסיבותיה אני נילחמתי גם בה, אני הצלחתי אז כי רציתי להצליח ולא קיבלתי תשובות שיכלו לבוא אלי או אל אותו בחור בדימונה. וסורי אבל לא היו לי לימודים פרטיים כמעט מעולם וכאשר היו לי מעט אז זה היה ברובו בכסף שאני הרווחתי אם מעט עזרה מההורים שלא הוציאו את אותו הכסף על דברים אחרים. אני בהחלט חושב שיש להאשים אנשים בחוסר אחריות לעתיד, לומר אני מסכן ולהביא ילדים כל אחד יכול, אולי גם לא תאשים את מי שאנס , זו החברה שגרמה לו, והטבע עשה אותו חזק אבל מכוער. יש סוגים רבים של פשע ואחת הוא חוסר התחשבות בעתיד מבחינת ילדיך. אני גם מאשים הורים מעשנים בסיכון ילדיהם באותה הצורה. אני אתן לכל מי שרוצה לחיות בכבוד לעשות זאת אבל לא אתן לו לחיות על גבי, אתה רוצה לחיות לך תקטוף סברס ואחרי זה תגיד אין לי כסף לאוכל. האנשים בארץ לא מסכנים יותר מאשר בכל מקום אחר, האם אתה יודע כי בתאילנד שבוע העבודה הוא שבעה ימים ועובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה? האם התאילנדי הממוצא שונה מהישראלי ביכולות שלו? או שאולי הבעיה היא בישראלי. מדוע הישראלי ילך לתדלק בארצות הברית ולא יסכים לעשות זאת בארץ. מדוע ישראלי יסחב על הגב שלו מיטות בחו"ל ובארץ יגיד שזו עבודה ערבית? ברחובות ממוצע הילדים בכיתה 40 אם אני לא טועה או לפחות כך היה בזמני. מי אמר שהמורים לא טובים בדימונה? האם אתה טוען כך מניסיון? אולי ההורים הם אילו שמקלקלים את הילדים? אולי זה פשוט כדי שיוכלו ללכת שוב לטלויזיה ולבכות כמו שכבר קרה הרבה, אני זוכר שאבא שלי היה בערב חדש יחד אם נציג הפועלים "רוצים לעבוד בכבוד" אז אבי הציע מקומות עבודה בטלויזיה ומה שענה נציג העובדים שם "במשכורות כאילו אנשים ישבו בבית". בתוכנית שאני השתתפתי מובטל מדימונה אמר שבשביל פחות מ5 ביד נטו הוא לא יקום מהמיטה. כאשר פרסם אחד הקבלנים לפני כמה שנים בתוכנית פופוליטקה (נידמה לי) כי כל מי שרוצה עבודה מוזמן לבוא אליו והוא יתן 5 ביד לכל אחד (אם אני זוכר נכון זה היה בירושלים) אז אתה רוצה לנחש כמה הגיעו? 1 זה כל מי שהגיע בחור אחד הגיע לעבוד בבניין. ואת האמת מי שלא מוכן לנסות להתקדם ולהצליח באמת שלא מעניין אתי במיוחד, עצוב לי שהוא אולי לא מבין את הטרגדיה שבה הוא נימצא אבל ניתן להוליך את הסוס אל השוקת לא ניתן לגרום לו לשתות. לא אני לא חושב שאדם כל שהוא צריך לקבל מהמדינה פחות או יותר או אפילו באופן שווה, אני חושב בהחלט שהמדינה צריכה לעזור למי שעוזר לעצמו, אני חושב שגם הבחור מתלאביב וגם זה מדימונה צריכים ללמוד חינם גם את התואר ראשון למרות שלזה מתלאביב יש כבר מפעל קטן כי אבא הביא לו. אני בהחלט חושב שהמדינה צריכה לתת אבל אני יותר חושב שהאיש מדימונה צריך לרצות לקחת.. ובדיחה קטנה.. פרסי אחד נפל לבור, אמרו לו האנשים תושיט את ידך ונעזור לך לצאת, סירב הפרסי ונשאר בבור, לפתע הגיע זר, הוא ניגש לבור ולחש לפרסי משפט, הפרסי מיד הושיט את ידו ויצא בזכות הזר מהבור. שאלו אנשים מה עשית שהוא הסכים לתת לך את ידו, חייך האיש ואמר "ראיתי מיד כי מדובר בפרסי ולכן במקום לבקש את ידו הצעתי לו את ידי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דנו בכך ויש טעם לחזור על זה - מחויבות החברה במתן היזדמנויות שוות, או לפחות נקודת התחלה פחות או יותר זהה. זה לא אומר להוריד אלא לנסות להעלות באמצעים שונים את נקודת ההתחלה של החלשים. _____ בפרפרזה על מה שכתבת למעלה: "מדוע אני שלא גר בדימונה צריך לעשות מאמץ מינימלי? על סמך מה אתה כותב זאת? על סמך זה שיש לי אינטרנט ?על סמך סגנון הכתיבה?" אשאל רטורית: מדוע פרסי חושב רק מצד הלקבל ולא לתת ?על סמך מה אתה כותב זאת? על סמך זה שיש לך איזה דימוי סטריאטויפי? על סמך המבטא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יתרון יש לבדיחה שבדרך כלל אינה צריכה הסבר. הרי רשמתי שזו בדיחה ובדיחות כמעט תמיד בנויות על סטראוטיפ כל שהוא. כדרך אגב גרתי שנתיים אחרי השחרור בדימונה ועבדתי בחווה.(אם זה נותן לך איזה שהוא סיפוק ספר לי) ושם למדתי את הדעות ואת מה שקורה בעיר הזו מבחינת מה שדנו עליו. בעוד שיתכן ודימונה היא סטראוטיפ בשבילך, בשבילי היא מציאות עצובה. אני בהחלט בעד לתת הזדמנויות גם לאילו שקשה להם אבל אני בהחלט דורש מהם לנסות גם לבד, אני בהחלט בעד שהמדינה תיתן למשל אוניברסיטאות חינם כמו בגרמניה, ואז גם ההוא שיש לו כבר מיפעל לברגים באמצע הטיילת בתלאביב יוכל ללמוד וגם הבחור מדימונה יוכל ללמוד. אבל זה שהפרה רוצה להניק עוד לא אומר שהעגל רוצה לינוק. כמה מאנשי דימונה אתה מכיר שבכיף ילכו ללמוד עכשיו אם יפתחו בפניהם את אוניברסיטת תלאביב? (זאת אומרת יתנו להם אופציה להכנס לשנה ראשונה ללא מבחנים והם יעברו לשנה שניה בעצם לפי היכולות שלהם) לדעתי יהיו מעט. בעוד שחלק מאנשים שאני מכיר לומדים באוניברסיטה ועל כן לא יכולים כמעט לעבוד או יכולים לעבוד מעט, כאשר אני הלכתי ללמוד בחרתי בפתוחה על מנת שאני אוכל גם לעבוד וגם ללמוד) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |