 |
אני לא יכול להסביר מדוע אני אוהב יצירה כזו או אחרת, אבל יכול להתחייב שגורם הפתעה מעולם לא היווה שיקול או גורם משיכה ליצירה מסוימת. אני מאזין, בין היתר, לאותן יצירות קלאסיות, ג'אז ופרוג כבר שנים רבות, מכיר כל ניואנס בהן, ומתלהב כל פעם מחדש. דווקא "השאריות" שאותן אתה מתאר, ההרמוניות וההשפעה הרגשית של מוסיקה עלי, הן בעלות חשיבות רבה יותר עבורי.
אבל כל זה מאד סובייקטיבי. מה שניסיתי לומר הוא, שכמו שלא כדאי לחרוץ דין בגיל העשרה ("פרוג זה הדבר הכי גדול שיש"), כך לא כדאי לחרוץ דין עשר שנים אח"כ ("פרוג? פיכס! נפוח, חלול וריקני"). הלקח הוא שמוסיקה שונה מתאימה בגילאים שונים בהתאם למצבי רוח שונים וכו' וכו'. אותו כותב יכול להיות מופתע לגלות בעוד עשר-עשרים שנה שאותן יצירות שאותן כ"כ אהב פעם, ובהן הוא כ"כ מזלזל כעת, יחזרו ויתגלו פשוט כיופי של מוסיקה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש