|
||||
|
||||
(בג''ץ הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי) |
|
||||
|
||||
(ופנו מאז?) |
|
||||
|
||||
(שלחתי את השאלה לפרופ' אורנן, נחכה לתשובתו) |
|
||||
|
||||
תודה רבה על ההתעניינות. אנחנו עוסקים בהכנות לעתירות אישיות שלנו לבית המשפט המחוזי. אני מצרף לכאן חלקים ממכתב ששלחתי לחלק ממצהירי "אני ישראלי". ממנו תוכלו לראות יותר את התפתחות העניינים ומה המצב. מכתב למצהירים: ישראלים לאלפים ולרבבות מזדהים כישראלים לפי הלאום. אל כמה אלפים מן הישראלים האלה, ובהם אליך, הגענו בשנים האחרונות, וכולנו הצהרנו וחתמנו על הצהרה ברורה: "אני שייך / שייכת ללאום הישראלי" על יסוד אלפי ההצהרות הללו יכלו שלושים ושמונה מן המצהירים להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בדרישה שמדינת ישראל תכיר בקיומו של לאום ישראלי. התפתחות העתירה מתוארת בדברים הבאים: חברתנו עורכת הדין יואלה הר-שפי, שתחילה הייתה אחת המצהירות, הסכימה לערוך את העתירה, עסקה קרוב לשנתיים בהכנות לעתירה ולאחרונה, ב- 20.9.04, ייצגה אותנו בבית הדין הגבוה לצדק. בסיכומו של הדיון בבג"צ הציע ראש ההרכב, כבוד השופט העליון מישאל חשין, שתחילה נפנה לבית המשפט המחוזי ונבקש פסקי דין הצהרתיים שלפיהם הלאום של העותרים הוא ישראלי. יש להניח שבית המשפט המחוזי יסרב לתת פסקי דין כאלה, כשם שסירב לתת פסק דין כזה בבקשתו של ד"ר טמרין ב- 1970. לאחר זאת, אמר השופט, נוכל לערער לבית המשפט העליון. אם באורח פלא ייענה לנו בית המשפט המחוזי (לאחר הבאת עדים ומומחים, מה שלא ניתן לעשות בבג"צ) וייתן פסקי דין שלפיהם אנחנו אכן ישראלים לפי הלאום, הרי, לדבריו, ודאי תערער על כך המדינה. כך או כך – אין ספק שבשלב הבא נגיע שוב לבית המשפט העליון. וכעת אני מבקש לשתף אתכם בדאגות היומיום: 1) יואלה חברתנו הייתה תחילה בין העותרים, ובשל התקציב המצומצם שעמד לרשותנו (על כך בהמשך) נאותה לקחת על עצמה את הכנת העתירה כעורכת דין. [...] הסכומים שהעברנו ליואלה כשכר טרחה נועדו רק לאפשר לה להתפנות לעבודה זו. הכנת העתירה לבית המשפט המחוזי מצריכה שינויים מהותיים בסדר הדברים, טרחה נוספת מרובה, וגם הוצאות חדשות . 2) מלכתחילה יכולנו להתחיל את הפעולה הודות לתרומה שתרם אחד החברים מבינינו, שהפנה כספי פיצויים שעמד לקבל לחשבון העמותה. גם כמה חברים אחרים העלו תרומות לעמותה –בין 20 ₪ ל-1000 ₪. אולם ההוצאות עד כה כמעט כילו את הסכומים שהתקבלו בחשבון העמותה, גם ההכנסות המעטות ממכירת הספר שלי "ציפורניו של אשמדאי" שכולן נכנסו לחשבון העמותה, לא שינו את המצב. 3) ארגונים דתיים מוצאים לא מעט תורמים עשירים שמילדות יש להם יחס חיובי לדת. אבל קשה למצוא ישראלים עשירים המוכנים לתרום למטרה שלנו, לכן אין אנו יכולים לסמוך אלא על עצמנו גם בעניין גיוס כספים להמשך פעולתנו. 4) אם נצליח לגייס כעת מתוכנו סכום של 15,000- 20,000 ₪ - נוכל להמשיך מייד בצעדים הנאותים. אני מבקש מכם, במיוחד מכל מי שעדיין לא שלח שום תרומה כספית, לתרום – אם יוכל - כפי יכולתו. אנא שלחו צ'קים רק לפקודת "עמותת אני ישראלי" (לת.ד. 1337 קריית טבעון 36000), או העבירו את תרומתכם ישירות לחשבון העמותה, כדלקמן: חשבון מס' 136589 ע"ש עמותת אני ישראלי – סניף ישורון 529 בבנק הפועלים. עוזי אורנן |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |