 |
תיאור שוסטקוביץ' הוא עיוות די משמעותי של המצב.
שוסטקוביץ' סבל כמה תקופות של "אי אהדה" מצד סטלין, שאילצו אותו בתחילה לוותר על מוסיקה תיאטרלית (בלט, אופרה) ולעבור למוסיקה קונצרטנטית ומאוחר יותר גם השביתו אותו ממלאכה במשך שנים (לבד מקנטטות "הירואיות"). למעשה, רוב הקריירה שלו עמדה בסימן המעבר בין גינוי ל"רהביליטציה" כשהוא נאלץ לגנוז יצירות (לדוגמה, הסימפוניה הרביעית) ו"להדביק" סיומים הירואיים ליצירותיו. תיאור נכון יותר של הקריירה שלו הוא שהיא הייתה יכולה להיות הרבה יותר מרשימה אלמלא נאלץ לעוות את המוזיקה שלו לצורכי משטר הדמים.
כך אירע גם לפרוקופייב, שבקווים כללים הוחנק כאשר "השלים" עם המשטר הסובייטי והתיישב בחזרה במוסקבה (לדוגמה, האופרה סמיון קוטקו) ובקווים כלליים כמעט ולא הפיק עבודה משמעותית במשך עשור.
וסיפור דומה, חצ'טוריאן: בתחילה הכרה ופרסים, אחר כך גינוי ודחיה במשך תקופה ארוכה ובסוף "רהביליטציה."
בשלושת המקרים הדגם די דומה: הצלחה בתקופה שעד תחילת שנות השלושים, אחר כך גינוי ודחיה בתקופת הטיהורים והמלחמה ו"רהביליטציה" בתקופת השיקום שאחרי. התמיכה השלטונית התבטאה, ברוב המקרים, בעיקר באישור להשמעת היצירות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש