|
||||
|
||||
מר שמעון, ראשית, ללא עצבים - האקונה מטאטה. א. בנוגע לטענתך על בולשביזם כחלופה יחידה לקפיטליזם - אתה צודק: יש חלופות אחרות, גם אני תומך יותר בסוציאליזם מאשר בקאפיטליזם טהור. למען האמת איני חושב שיש אלו שמצדדים בקאפיטליזם טהור. ב. איין ראנד: לצערי הרב לא, אני משלים כעת חסר של שנים בידע קלאסי - דהיינו ספרותי, פילוסופי והיסטורי. איין ראנד נמצאת ברשימה, אבל לא במקום גבוה במיוחד. ג. בנוגע להוראת היסטוריה במחלקה לכלכלה: נגעת בנקודה כאובה - בניגוד למחלקות אחרות במדעי החברה. הבוגר במחלקה לכלכלה (בכל האוניברסיטאות בארץ, עד כמה שאני יודע) לא מחזיק בשום ידע - אבל שום ידע - במדעי הרוח והחברה. אפילו המרצים שלנו, המחזיקים בתארים מתקדמים, בורים לחלוטין בנושאי פילוסופיה והיסטוריה, דבר הפוגם מאד בתפיסה הכוללת שלהם. אני (וגם אסף שרעבי, אם איני טועה) יכול להעיד שהרוב המכריע של בוגרי החוג לכלכה הם טכנוקרטים ותו לא. ד. בנוגע לשעתוק תפיסת עולם: יש צדק *מסוים* בדבריך: המחלקות לכלכלה משכפלות במדויק את תפיסת העולם הקפיטליסטית הטהורה. אני לא יודע אם זה קשור לתרומות. אגב, אל תכניס לי מילים לפה, אני לא חושב שאני מוכשר יותר מאחרים (בטוח לא משכיל), אבל אני דוגל בקאפיטליזם וכן, גם בדפרנציאציה בשכר. מי שאינו מוכשר ואינו משכיל - שלא יתפלא אם הוא ירוויח פחות מאלו שכן. ה. הקאפיטליזם כמונרכיה: הרעיון שלך מעניין ומצריך מחשבה מצידי. האם הקאפיטליזם מניח שאם אתה עני אז אתה לא מוכשר או לא רוצה? יכול להיות, אם אנו מניחים מערכת חינוך שווה ונגישות שווה לעבודה. ידוע שזה אינו כך, לכן איני פוסק שמי שעני אכן בוחר להיות כך - אך מצד שני איני דטרמניסטי עד כדי כך. אדם יכול להחלץ מעונין אם הוא באמת רוצה. שוב, יש לי הרגשה שאתה מתייחס לקאפיטליזם טהור - אני לא חושב שיש מישהו המחזיק בתפיסה זו, גם הקפיטליסטים הקיצוניים ביותר יודו שיש צורך ביד מכוונת של הממשלה - במקרים מסוימים. בברכה, רן |
|
||||
|
||||
רן, תשובתך בהחלט הרגיעה אותי. (אגב, את המונח "המוכשרים והמשכילים" ציטטתי מהודעתך הראשונה) מה פירוש הביטוי "האקונה מטאטה", מהיכן הוא שאוב? אכן, לדעתי, לא ממש דחוף לקרוא את איין ראנד, אבל אם כבר טורחים דומני שכדאי בגיל צעיר; בגיל מבוגר יותר הדוגמטיות שלה מתחילה להיראות אינפנטילית. (לטעמי ספרה הטוב ביותר הוא "כמעיין המתגבר". "אנו החיים" כתוב פחות טוב, אבל הוא יותר אמיתי.) לעומת זאת, "ענבי זעם" הוא ספר ענק ונשאר עם הקורא לכל החיים. שמעון. |
|
||||
|
||||
שמעון, האקונה מטאטה זה מעין ביטוי אפריקאי שמשמעותו, אם איני טועה הוא ''החיים טובים'' או ''בלי דאגות''. אהיה אסיר תודה אם תוכל לגלות לי מה שמו של ''ענבי זעם'' באנגלית. כיוון שאם אתה כל כך ממליץ, אצרף אותו בשמחה לרשימת ההזמנות שלי מאמאזון. ושב, אני לא יודע אם אני מוכשר או לא, מה שבטוח - אני לא משכיל. בברכה, רן |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
רן, השם באנגלית הוא Grapes of Wrath. האנגלית של סטיינבק אינה קשה באופן מיוחד, עם זאת, הספר עבה למדי. הצעתי: אם אתה קורא אנגלית בקצב סביר, קנה באמזון; אם הקריאה שלך באנגלית איטית, הרי שהתרגום לעברית טוב בהחלט, ואתה יכול לקנות את הספר במיתוס או לשאול אותו בספריית מדעי הרוח שבאוניברסיטה. שמעון. |
|
||||
|
||||
כיוון שבהכנסתי אני נמנה על העשירון התשיעי (אי שם בסביבות ה 1,500 ש"ח) ועקב החוסר הקריטי בספריות מכובדות באיזור. אני נאלץ לקנות רק באמאזון - מה שחולל פלאים בכושר הקריאה שלי באנגלית. תודה! :-) |
|
||||
|
||||
זהו. התדרדרתי להודעות חד-שורתיות. אני לומד יותר מידי. מחר אני בטח אמחק את התגובות של עצמי. סליחה מראש. |
|
||||
|
||||
שאין ספריות עירוניות מכובדות בבאר שבע כפי שציינת זה ממש ביזיון. בנעורי בשנות השישים בבאר שבע היו שם גם היו. בכל הארץ היו ספריות, והרבה אנשים היו רשומים בהם - ספרים קנו בדרך כלל רק לבר-מצוות. כשחייתי בלונדון לפני כשתים עשרה שנה, היו ברדיוס של קילומטר וחצי מביתי 4 ספריות! בספריות האנגליות האלה אפשר לקרוא את כל עיתוני הבוקר, הן עשירות ברומנים בכל הרמות ובספרי עיוןואפילו תקליטים אפשר לשאול שם. בתל אביב אני מכיר רק ספריה אחת שמשתווה בעושרה לספריות הללו - בית אריאלה. ספרית השאלה אינה רק עניין טכני של חיסכון בכסף. לספריה טובה יש מסורת תרבותית, יש שם ספרים שכבר אינם נמצאים על המדפים בחנויות (אני לא חושב שבסטמצקי אפשר למצוא ספרים כגון "סנוורים" מאת קנטי; "פר גינט" מאת איבסן; התרגום לעברית של שירי וואלאס סטיבנס; או אפילו "מפגש עם ראמא" מאת ארתור צ' קלארק והרשימה עוד ארוכה ארוכה.) במילים אחרות, משזנחנו את הספריות הפקדנו את תרבות הקריאה שלנו במידה רבה בידיו של מר סטמצקי. זאת ועוד, בספריה יש ספרנים, ואם הם בקיאים וידידותיים לקורא, הם יכולים לתרום לו המון. העובדה שאבדה לישראלים תרבות ההשאלה בספריות ממש מצערת. |
|
||||
|
||||
בתור אחד שקורא בסביבות 2 ספרים בשבוע טוב בממוצא אני מצטרף אליך, הספריה שלי ברחובות ירדה בכמות הספרים שהיא מביאה פלאים, אחת הסיבות היא קיצוץ המדינה בנושאים אילו. |
|
||||
|
||||
המצב המחפיר שאליו התדרדרו הספריות הציבוריות הוא תעודת עניות לחברה כולה - וכאן נמצאת אחת הסיבות לכך שיש פערים בחברה. |
|
||||
|
||||
דן בן-אמוץ כתב בהקדמה לאחד מספריו, "הספריות שודדות באמצעותך את הסופרים". מעולם לא הבנתי אם הוא התכוון בצחוק או ברצינות. זה מזכיר את הוויכוח על נאפסטר; האם אנשים שמשאילים ספרים מפסיקים לקנות, או שלהיפך, הספריות מגדילות את ציבור הקוראים (והקונים)? |
|
||||
|
||||
הוא התכוון לכך ברצינות (זה קשור בהשפעה שהיתה לתורתם של מ' קרוי ואיין ראנד עליו.) |
|
||||
|
||||
אם אני זוכר נכון, זה הלך ככה: "ספריות ההשאלה / שודדות בעזרתך / את פרי עמלם / של סופרים ומו"לים". נשאלת השאלה האם אין בזה ולו שמץ של אמת. גם ככה מרוויחים רוב הסופרים מעט מדי כסף מהתמלוגים על מכירת ספריהם. האם יש הצדקה כלכלית לכך שמוסדות ציבוריים יחלקו לציבור בחינם את מה שמהווה את מקור ההכנסה של הסופרים? תקן אותי אם אני טועה, אבל עוד לא שמעתי על ספרייה שמעבירה תמלוגים כלשהם לסופרים ולמו"לים שספריהם הושאלו ממנה. אני מניח שסופרים מסוימים שוללים את הגישה הכלכלית והם בעד הפצת ספריהם לכמה שיותר קוראים, בכמה שיותר ערוצים, וללא קשר להכנסות הישירות מכל קורא כזה. מאה אחוז, זו בוודאי זכותם לדגול בדיעה הזאת, אבל ספריות ההשאלה לא נדרשות (שוב, עד כמה שידוע לי) לקבל את רשותו של הסופר לפני שהן משאילות לכל דכפין את ספריו, ולכן המודל שלהן נכפה על כל התעשייה כולל סופרים שמתנגדים לו באופן נחרץ. הפתרון שלי צפוי מראש, ועיקרו דומה למה שכתבתי פה בזמנו על נאפסטר. הסתמכות על תמלוגים ממכירות כמקור הכנסה ראשי היא בעייתית, אבל לא צריך בגלל זה לסגור את הספריות. מה שצריך לעשות הוא למצוא מקורות הכנסה חלופיים ומשמעותיים לאותם סופרים ומו"לים כדי שיוכלו להמשיך לכתוב ספרים ולא יידרשו לעסוק בחלטורות ירודות כדי לקיים את עצמם בכבוד. |
|
||||
|
||||
אכן לעניין הספריות והכנסות הסופר יש שני צדדים. קוראים רבים מביאים לאמן פופולריות שיכולה להתבטא בסופו של חשבון בהגדלת מכירות, מצד שני כאמור, הספריות אינן משלמות תמלוגים. מכל מקום, בהקשר זה נזכרתי בפרק ''אין פנחס שדה'' שבספרו ה''החיים כמשל'', שבו מספר שדה על היום בו נכנס לספרית בית ביאליק וביקש מהספרן את ספר שיריו ''משא דומה'' - ולבו נחמץ כשנודע לו מפי האיש חמור הסבר ש''אין פנחס שדה'', סופר כזה לא קיים. |
|
||||
|
||||
האם *אפשר* לתת תגמולים לסופר עבור השאלת ספריו בספריה (אני לא מדבר על המצב הקיים - אני דן כאן ברוח אילו היינו הממסד ויכולנו לקבוע את הכללים)? אני לא מכיר את מוסד הספריה העירונית (גדלתי בקיבוץ) - האם יש תשלום (סמלי) עבור השאלה? אני מניח שאם יעבירו את כל התשלום הזה, או חלק משמעותי ממנו, לסופר, יהיה כאן פיצוי משמעותי. אם אין תשלום עבור השאלה, האם זה יהיה נורא לייסד כזה (שקל לספר, נניח)? |
|
||||
|
||||
יש תשלום סמלי המכסה את המשכורות של צוות הספריה כנראה, וסכומו הוא בערך שקל לספר. זה יהיה זניח להעביר סכומים כאלו לסופרים; גם הסופר הפופולרי ביותר יראה מכל הסידור הזה אולי אלף שקל בשנה. אם נגדיל את הסכומים אנשים כבר יהססו אם להירשם לספריה (שלא לדבר על כך שהספריה היא שרות של העיריה לכל תושבי העיר, ולא יתכן שהעניים לא יוכלו להירשם אליה). |
|
||||
|
||||
אגב, ישראל היא המדינה היחידה בעולם (!) הגובה תשלום על מנוי בספרייה. |
|
||||
|
||||
חשבתי כך (שיש תשלום של בערך שקל), והנה מה שאני לא מבין: ספר שקונים בסטימצקי עולה, נניח, 70 שקל. נניח שספריה מחזיקה עותק של אותו הספר. האם לא סביר שהיא תצליח להשאיל אותו 70 פעם? הנה גלגלנו את אותו מחזור מכירות. |
|
||||
|
||||
לא בהכרח. |
|
||||
|
||||
אפשר לקבל לינק או תקציר של דבריך על נאפסטר? בכל מקרה, אם המדינה תשלם מין משכורת לסופרים (או למוסיקאים, במקרה של נאפסטר), משכורת זהה לכולם, לפי הבנתי, אז מה יהיה התמריץ של היוצרים להתאמץ ולכתוב משהו שיצליח? (או שאולי לא הבנתי את הרעיון כלל). |
|
||||
|
||||
לא, בשום מקרה לא מדובר על משכורת מהמדינה. הנה לינק למאמר: דיון 278 |
|
||||
|
||||
(יותר נכון מנהלת מדור) אני זוכרת ששוחחנו על הנושא פעם, והיא אמרה שיש לספריות (או לפחות לספריית בית אריאלה בתל אביב, בו היא עבדה), הסכם במסגרתו הן מעבירות תמלוגים לסופרים. |
|
||||
|
||||
גם בבר אילן לא מלמדים דבר חוץ מכלכלה. אני אישית לקחתי קורסים גם ממחלקות אחרות. את ההבדל בין עוני לבין תרבות עוני לא מלמדים בחוג לכלכלה כי אם בחוג לסוציולוגיה. זאת דוגמא לבעיה. |
|
||||
|
||||
בא נבדוק את ההצהרה הזו שלך במונחים מרקסיסטיים. התרבות, או התרבות הגבוהה הכוללת בחובה את האמנות, הדת והמדע - כולה איננה אלא כלי בשרות הקפיטליזמוס. האקדמיה איננה אלה מוסד להכשרת ברגים למכונה הקפיטליסטית. והשאלה - כמה סטודנטים לומדים באמת עבור הערך הסגולי, הפנימי, העצמי (קרי - לשמה) ועבור כמה האוניברסיטה איננה אלא כרטיס כניסה למעגל החברה הקפיטליסטית. מדוע, אם כן, הכלכלה הקפיטליסטית מהווה מתווך עריץ? (לא שאני מעריץ גדול של קפיטליזם קיצוני) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |