 |
לפני ואחרי הצבא עבדתי כפועל בבית חרושת - עבודה קשה ללא כל ספק. יחד איתי עבדו המון עולים חדשים, אקדמאים ברובם, חלקם מעל גיל 50 שעבדו והתאמצו מאד - העיקר לעבוד.
יום אחד כשחזרתי מהעבודה, נסע עמי באוטובוס אדם אשר בשיחה עם שכנו למושב התלונן בקולי קולות על כך שהוא מובטל, אין כסף, המדינה דופקת אותו, האשכנזים אשמים וכו' וכו' וכו'.
התערבתי בשיחתם וציינתי בפניו שבמפעל שבו אני עובד יש מחסור בידיים עובדות ונראה לי שהוא יכול להתקבל לשם.
לאחר שהאדם הזה תחקר אותי על מהות העבודה (עבודה פיזית, מה לעשות) והשכר (שכר מכובד בזמנו, פי 1.5 משכר המינימום אם איני טועה), אמר לי הלה שהוא אינו מוכן לעבוד בעבודה פיזית כזו והוא מעדיף לקבל את תמיכת הסעד.
יש אנשים שיעדיפו לעשות הכל ולא לקבל תמיכה מהמדינה ויש כאלו שמעדיפים להיות מובטלים כרוניים. מי שרוצה לעבוד, כפי שציין רועי, יעבוד. הכרתי אנשים שנסעו בכל יום למעלה משעתיים למקום עבודתם, הכרתי אנשים שעובדים 16 שעות ביום - העיקר לקיים את משפחתם בכבוד.
העובדה היא שאף אדם לא צריך לעבוד 16 שעות או לנסוע יותר משעתיים למקום העבודה שלו, אבל בזמנים של שפל כלכלי כך הם פני הדברים וגם אני הייתי עושה זאת אם הייתי נדרש להאכיל את ילדיי. הבעיה במדינת ישראל שישנה אוכלוסיה גדולה מאד שמצפה שיאכילו אותה, אלו שבדרך כלל זועקים בכל פורום: "מגיע לי!".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש