בתשובה להאייל האלמוני, 24/11/04 22:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
3. כן, אני דבק ב"יש קיום ללא". וכפי שדנתי בפתיל עם יהונתן, (תגובה 262724) אני חושב שבמובן רלוונטי החוויה היא לא אקראית סובייקטיבית. זה לא כל כך משנה; אני הרי לא בא למדוד או לדרג חוויות, אלא רק לטעון שיש "מינימום חוויה חזותית" שרק מעליו יש טעם, והרבה יצירות שמוצגות במוזיאונים הן מתחתיו. אם יש חוויה חזותית, אני "מרשה" שהכותרת וההסברים ופירוט הטכניקה יוסיפו; אם לא, אני לא רואה טעם. באשר להקשרים הרחבים ותולדות האמנות, הנחתי שבמקרים מסוימים הם ממש יכולים להיכנס לתוך החוויה החזותית הראשונית; מה שהיה לי בראש הוא אפקט התדהמה שהיה אולי לציורים המינימליסטיים הראשונים, עבור צופים שהתרגלו לראות שפע חזותי במוזיאון. אני לא בטוח אם הכותרת ופירוט הטכניקה יכולים להשתלב בחוויה החזותית באופן יסודי כזה, אבל אני פתוח להצעות. ספציפית בנוגע לצילום שקישרת אליו ב"במה", אין לי דעה נחרצת. זה נובע מכך שאין לי דעה נחרצת האם בצילום ללא הכותרת יש ערך. זה נובע מכך שבנוגע לשום צילום כמעט אין לי דעה נחרצת האם יש בו ערך. זה נובע מכך שיש משהו שמביך אותי כשאני צופה בצילומים אמנותיים רבים: אני נוטה להתפעל ולהתרגש מכולם, באופן מאוד לא סלקטיבי. תמיד פיסת המציאות המוקפאת נראית לי מלאת יופי, ואין לי מושג האם זה באמת נובע ממה שהצלם בחר לעשות, או שזה היה אותו דבר עם כל בחירה אחרת שלו1. אז גם הצילום המדובר נראה לי נורא יפה. הכותרת נראית לי לא הרבה יותר מהתחכמות, אבל כשהיא משלבת בצילום היפה, מתקבלת חוויה עשירה יותר. אם, לעומת זאת, הייתי משתכנע שהצילום כלשעצמו הוא סתם צילום בנאלי וחסר ערך של דייגים עם נצנוץ אורות על המים, אז הייתי חושב שעם הכותרת מדובר בהתחכמות טפשית. 1 ורק בצילומים אמנותיים: לא בצילומי תיירים, לא בצילומים משפחתיים ולא בצילומים עיתונאיים. יש לי כמה השערות מה הולך כאן, אבל אני לא באמת יודע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
0 אני לא חושב שאתה יכול לתמוך בטענה בזכות ההתרגשות ה"דומה" מהפתיל ההוא. אפילו אם היית מראיין קבוצה של חובבי סגנון מסויים, אתה מסווג מראש תאורים של ההתרגשות ("התרוממות רוח" למשל) כנובעים מהשלב האסוציאטיבי, שאינו רלוונטי לדעתך. הסיווג הזה דוקא נראה לי סביר, מהסיבה הפשוטה שקשה (אם לא חסר משמעות) לשפוט משהו שלא ביחס למשהו אחר. העניין הוא, שנראה לי שזו החוויה האסתטית הבסיסית (ולא השלב הקדם-אסוציטיבי, שהוא אולי מושג פיקטיבי ומכליל שנועד לקטלג מספר חוויות כאלה. כמובן שאתה לא יכול לנתח את מכלול האסוציאציות שהביאו להתרגשותך מיצירה מסויימת, קל וחומר מספר מכלולים כאלו המתאימים למספר יצירות.) 1. עכשיו, החשיבות של זה היא עניין ה"מכוונות והשיטתיות" (שהוא עוד תנאי שאתה הצבת), ונדמה לי שלכך התכוון גם יהונתן ב"אמנות [טובה] היא תקשורת": אמן טוב הוא אמן שמביע רעיון או חוויה אישית (להלן מושא), בצורה שמבוססת על ניתוח שעשה: א. לעצמו, בו בירר את האסוציאציות שגרמו לו לחשוב/לחוות את המושא שלו בדרך שבה הוא חשב/חווה אותו, ולבדוק דרכים אלטרנטיביות לכך. ב. לצופיו, בו בירר את האסוצ' שיש להם שיגרמו להם להבין או אפילו לחוות בעצמם את המושא. כאשר לאחר הניתוח הוא כמובן משלב ביצירה טריגרים לאסוצ'. כל זה במסגרת הנוחה שהבאת לדיון: תנאי הכרחי ולא הגדרה. אני שם לב עכשיו שאין לכל הספקולציה הזאת הרבה קשר לפתיל הנוכחי. אחרי יומיים של מחשבה, אני כבר לא מצליח לקשר שתי מחשבות ביחד. אולי יהיה נחמד אם אתה תתחיל לשאול את השאלות. 0 אגב, מישהו יודע מה עם אביב? 1 נראה לי שזה יכול גם להסביר התפתחויות בטעם האמנותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין איפורמציה ללא פוטנציל חוויתי. גם מספר אקראי יכול להזכיר לך את הטלפון של החברה לשעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |