בתשובה לרון בן-יעקב, 26/06/01 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תובע כאן את עלבונו של ''המילון המשפחתי החסר''. האיורים של דניאלה לונדון-דקל הם נפלאים הן במינימליות שלהם, והן ביכולת שלהם להעביר לקורא את ההבנה האירונית. ומלבד זאת - ככל שהבנתי כותבת לונדון-דקל בעצמה את הממ''ח, כך שלא מדובר ב''איורים לממ''ח''. הממ''ח כולל הן את האיורים והן את הטקסט. אגב - גם השער לכתבה על יוסי ביילין אמור היה לבטא אירוניה, אך ניתן גם להבין כל מי שנפגע מהתמונה. כנראה שבכל זאת מדובר בתמונה שעדיף בלעדיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שזה היה הפיצוי(?) של "הארץ" על התמונה ההיא של שרון מתקופת מערכת הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מעניין אותי כל כך טכניקת האיור, אלא תוכנו הוולגרי. לפני כמה שבועות האיור שנילווה לאיפכא מסתברא, אם אני זוכר נכון, הראה בלון בו הגבר מלקק לאישה ומחוץ לבלון הגבר מראה לאישה את הדרך לאברו העומד. לפני כמה חודשים היה משהו בסיגנון דומה. נו, מעיתון ששואף להעמיד עצמו בפוזה של קרירות אלגנטית ומרוחקת, בדומה לעיתונים נחשבים אחרים מהעולם, הייתי אומר שעורך המדור צריך להתבגר ולהתגבר על מנטליות הומור חדרי ההלבשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זוכר נכון (לפחות - גם אני זוכר זאת כך, אז זה כנראה נכון). ואתה מוזמן לא לקרוא אם אינך יכול לעמוד בהומור הזה. מה בדיוק הבעיה? הקריקטורה הראתה גבר המבקש מזוגתו מין אוראלי, כשהיא חושבת על כך שהיא רוצה ממנו את אותו הדבר. השם שניתן לסיטואציה היה "איפכא מסתברא", כולל הגדרות מהו בדיוק אותו איפכא מסתברא. הגברת לונדון-דקל אינה נמנעת מתיאורים מיניים, למרות שזה בהחלט אינו החלק הדומיננטי בסדרה. כלומר - כמו בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, דניאלה לונדון-דקל הפליאה בטכניקה המינימליסטית שלה כשאיירה את הזיקפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעת יש חלקים מ"המילון המשפחתי החסר" גם ברשת. http://www.haaretz.co.il/hasite/images/131072/milon.... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |