|
||||
|
||||
החברה המעורבת, בה נשים וגברים עושים הכל ביחד, כל גבר עם כל אשה, גובה מחיר כבד מאוד בחוסן של המשפחה. הרס המשפחה גובה מחיר כבד מאוד בחינוך הילדים. הרס החינוך של הילדים גובה מחיר כבד מאוד בחוסנה של החברה וביכולתה לעמוד בפני אויב. אבל כל זה מסובך. לכן הבה נתעלם. בדיוק כמו שהתעלמנו מחוסר ההגיון שבסוציאליזים. בא נצחק על התורה הפרימיטיבית ונתקדם אחרי החלטות שרירותיות שבדינו מליבנו. יופי לנו אנו מתקדמים. הסוציאליזים התחיל לקרוס, גם ההפקרות ביחסים בין המינים תקרוס. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מרק אפונה חיוני לבריאותם של דובי הקוטב יותר ממה שזרחן דו פחמני מועיל לאינהרנציה קוונטית. לא תוכל להתעלם מזה. |
|
||||
|
||||
דובי הקוטב הסתדרו 2000 שנה בלי מרק אפונה, אני מניח שהם יצליחו להסתדר עוד 2000 שנה בלי מרק אפונה. ואם הם אכן קבלו מרק אפונה במשך 2000 שנה, נא הסבר לי מהיכן, ולמה האספקה נפסקה. בנוסף, קיומם של דובי הקוטב לא כל כך חשוב לי ולכן אני רשאי להתעלם. ולקורא הנבון: אפשר לראות את ההבדל בין השטויות שהאלמוני כתב לבין דברי. ייתכן ואינך מסכים לדברים אבל תוכל להודות ששווה לפחות לבדוק את ההקשרים שניתנו. |
|
||||
|
||||
המשפט הראשון שלך: "החברה המעורבת, בה נשים וגברים עושים הכל ביחד, כל גבר עם כל אשה, גובה מחיר כבד מאוד בחוסן של המשפחה." הוא כזה שטותי מפני שאין כל אפשרות להפריך אותו. עליו אתה בונה את כלל הטיעון שלך. ואני טוען שלטווח ארוך, המשך אי הזנתם של דובי הקוטב במרק האפונה יפגע גם הוא בחיי המשפחה שלך. וזהו. עובדה. זה גם כתוב בתנ"ך שחבר שלי משה מעפולה בדרך לכתוב. תוכיח, תפריך. |
|
||||
|
||||
I can't speak for others, but the reason I find it hard to respond to a post like yours is not merely "ignoring" something inconvenient; the reason is that what you and I respectively define as "family strength" "children education" and "strength of society" are entirely opposite things. While for you, prescribed gender roles are a key to a healthy family, for me a healthy family is one where there is realy partnership and sharing, while respecting the full potential of both parties. The kind of education you want to give to your kids, which might encourage faith and tradition, though not without its advantages (more obedience, less friction), does not encompass what would empower my children: a freedom to define who they are and what they want to be regardless of their gender or ethnicity. What you perceive as a source of social strength (uniformity) I perceive as an unhealthy source of stagnation. The "enemy" you anticipate is, for me, a million and a half of hungry, beaten colonists, who have been bred to hate during years of occupation.
So, you see, it's not out of ignoring; it's out of just feeling there's not much common ground to start from, that me (and perhaps others) are hesitant to respond. Why drag socialism into this again is beyond me. Haven't we already done this elsewhere? |
|
||||
|
||||
אני מאוד שמח על תגובתיך כי הוא מראה עד כמה יש חוסר הבנה ועד כמה את לא מבינה את מה שאני כותב. בדברי על משפחה אני מכוון לדבר אחד בלבד. מניעת בגידות/גירושין, כלומר לכידות משפחתית. טענתי היא שמי שחושב שחיי הוללות לפני הנישואין לא יפגעו בלכידות של הנישואין - טועה. ומי שחושב שהחיכוך הרב של גבר נשוי עם נשים אחרות מאשתו לא פוגעת בחיי הנישואין - טועה. בדברי על חינוך ילדים אני מכוון לדבר אחד בלבד - מניעת המצב בו כל כך הרבה ילדים גדלים בבתים מלאי שנאה ונתק ו/או ילדים שהוריהם חיים בנפרד. ובדברי על חברה בריאה אני מתכוון בדיוק לזה - חברה בה מספר המבוגרים האומללים אשר גדלו כילדים אומללים, הוא קטן. אני יודע שחלק מהילדים שהוריהם גרושים חיים בשלום ובשלוה והכל אצלם בסדר. אולם רבים רבים מהם גדלים להיות מבוגרים מסכנים עם שריטה בגלל הגירושין ו/או המתח הפנים ביתי. הצגתי שלושה צעדים ברורים. אני מזמין את הציבור לטעון לגבי כל אחד מהשלבים לגבי טעותי או לחילופין לטעון שהמחיר כדאי. לדעתי, רוב האנשים מסכימים עם מסקנתי כשהם חושבים על כך, אך הם מעדיפים להתעלם, כי הם אינם רוצים לוותר על ההנאה שבחטא. רוב הדברים שכתבת לגבי דעתי כלל אינם נכונים ואם תרצי אני מוכן לדון בכל סעיף בנפרד. כיוון שהם אינם רלוונטיים לדיון אני אשאיר את זה ליוזמה שלך. |
|
||||
|
||||
Thank you for illustrating, Ya'akov.
I'm afraid I don't have a counter-paradigm to offer, because I don't think any one individual or lifestyle holds "the key" to a happy life. There are happy and unhappy families among religious and non-religious people alike; I do agree that the research suggests a lesser divorce rate among religious people, but being a non-orthodox person, I don't think that living with a single person for your entire life is an absolute recipe for happiness (it works for me and it works for you, but it doesn't work for everyone I know). I do agree with you, though, that for people who do choose monogamy as their lifestyle, unfaithfulness is a source of unhappiness, and that religious and secular people alike would benefit from working on their relationships and investing in them. I just don't think that prescribed roles and an artificially-prescribed lesser social contact with other women would lead to such investment, or necessarily to increased happiness. Moreover, while such a lifestyle is a great solution for people with Orthodox, exclusivist beliefs - people who think that the lifestyle described in the Torah is the only way to go - those of us who do not share this belief, and therefore do not have a religious incentive to limit their opportunities and potentials for a more constrained and perhaps secure marital life - will have to search for other ways to be happy. Eventually it boils down to the headline you put on this "ptil": everything has a price. We are different people, and we believe different things, so our cost-benefit analysis is different. The same goes as to the correlation you made between divorce rates/unhappy children (shaky as it is) and national "strength". Naturally, in a homogenous society (what Durkheim would call a 'mechanical solidarity society') with prescribed roles and authoritative leadership, the collective consciousness is stronger; but for a heterogenous society, where people have a pluralist set of ideals and values, perhaps a unified, collective consciousness is not the way to go. Again, it's a cost-benefit analysis. I'd rather have pluralism and listening to the "others" in lieu of the national strength you describe, which, to be frank, scares me more than a bit. |
|
||||
|
||||
1) ראשית את מעלה את האפשרות שייתכן שאושר לא טמון במבנה המשפחתי. האם את מתכוונת שעדיף לגדל ילדים בבית ילדים? שלילדים יהיה יותר טוב לגדול במשפחה מפוצלת? 2) כתבת שאת לא בטוחה שצמצום המגע עם נשים אחרות הוא מתכון לנישואין מאושרים. אני די בטוח שהרבה אסונות (כן, אני קורא להם אסונות) התחילו מכך שנוצרו קשרים מחוץ לנישואין שכל כך קל לברוח אליהן כשקצת קשה בבית. במקום לנסות לאחות קרעים בבית (או למנוע את הקרעים בכלל) הבן אדם התקדם צעד אחד קדימה בקשרים שהוא יצר מחוץ לבית, קשרים אשר נחשבו לגיטימיים! 1 3) איני מבין את ההבדל שאת עושה בין דתיים לחילונים. גם דתיים הם בני אדם וקורא להם אותו דבר כמו לחילונים. וכשהם אינם שומרים את החוקים הסיכוי שיקרו להם דברים מעין אלו דומים לסיכויים של החילונים. איני מבין מדוע אדם חילוני לא יכול לקבוע לעצמו כלל שהוא לא נשאר לבד עם אשתו של מישהו אחר והוא אינו מתיישב לשיחות חולין עם אשה שאינה אשתו. איני מבין מדוע אדם חילוני לא יכול לקבוע לעצמו כלל שהוא אינו מפלרטט עם חיילות במילואים ואינו מרשה מדבר במילואים בצורה שאינה יאה לאדם נשוי. היה איתי דווקא במילואים בחור אחד (שמוגדר לא דתי) שאמר שהוא אינו יוצא בלי אשתו כי זה פשוט לא מעניין אותו. איני רואה מדוע דתיים לא יוכלו לנהוג בצורה דומה. 4) בא נעזוב את הקטע של חוסן לאומי. נראה לי שהביטוי מבלבל את הדיון. אני ראיתי כמה ילדים להורים גרושים, ואני ראיתי מול העיניים את דברי הרמב"ם על יתומים: יד [י] חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות--מפני שנפשן שפלה למאוד ורוחן נמוכה, כמעט 800 שנה עברו מאז שהדברים נכתבו וטבע האדם לא נשתנה. חברה בה חצי מהילדים גדלים במשפחות שבורות מעין אלו היא חברה עם בעייה גדולה. את גודל הבעייה אנחנו לא יודעים, אבל אני חושב שתוכלי להסכים שהיא קיימת. 5) איני יודע אם רמזת לכך או לא, אבל לא נראה לי שבחברה אחרת - בה הכל לגיטימי והכל מותר - הבעייה של הילדים הללו או של המבוגרים הללו תעלם. הלינה המשותפת בקיבוץ בוטלה - והיא היתה רבע צרה לעומת הפירוד הזה במשפחות. אני גם יודע להגיד לך שגם בחברות מאוד שוויוניות הקנאה של גברים ונשים לבני זוגם קיימת במלוא עוצמתה (ואולי אף יותר) כמו בחברות הפרימיטיביות ביותר. 6) על כן, אני חוזר על דברי שלכל דבר יש מחיר. לא אמרתי איפה לשים את הגבול. גם בחברה הדתית יש חילוקי דעות על המקום בו יש לשים את הגבול. איני בטוח שאני שם את הגבול במקום הנכון תמיד. אולם אני חושב שצריכה להיות הכרה שהיכן שלא נשים את הגבול יהיה לזה מחיר. וככל שנמשוך יותר לכיוון חסר המגבלות (המתלווית במידה מסוימת, אך לא בהכרח, לשוויוניות) אנו נשלם יותר את המחיר בשבירת המסגרת המשפחתית. 1 מה, אסור לאכול צהריים מדי פעם עם שותפה לצוות? מה, אסור לתת נשיקת בוקר טוב לאשתו של מישהו אחר? |
|
||||
|
||||
This is a good post. Lots of things in it merit a careful answer.
1. I don't think it's essentially "better" for children to grow in one way or another in terms of family structure. It is *best* for children to grow where they are loved, reassured and appreciated, and where their health and well being is a concern for the adults involved. Anything beyond that, I think, can be negotiated (this is, by the way, why I so dislike the yuppy parenting fads, with the books that state that unless you play Mozart to your kid and hold them in a certain way, they will grow deprived and traumatized). That said, I think that caring for children is a huge responsibility for one adult to take, and it is easier if more people are involved - a partner (of whatever gender), extended family, friends, a supportive community. "It takes a village" and all that. 2. Indeed, if one chooses monogamy as their model, unfaithfulness can be disastrous. It can be avoided, as you suggest, by not contacting alternative potential partners, or, as I suggest, by maintaining a diverse net of social contacts, but a strong inner discipline, and reminding yourself why you committed yourself to the other person and why you should work on preserving your relationship. There are advantages and disadvantages in both paths. 3. The last thing I meant was to imply that religious people are not humans. Please, do not read that into what I said! I never said or meant to say anything of the sort! Yes, you are right. Rules of human decency don't have to stem from religion, and, YES, secular people as well as religious ones would do good to treat women - their own wives as well as any woman or girl they meet - with the utmost respect. For you, this may be grounded in biblical terms as well as moral ones (or it's one and the same). For me, it will be because all humans have a spark of the divine in them and need to be treated accordingly. For someone else, it will be secular humanistic ethics. That said, there is a big difference between spending time with other people and cheating on your partner. I guess I don't see the "slippery slope" in your footnote as being so unavoidable. For me, one person - fantastic and close as he may be - does not entirely satisfy my social needs. While there are many activities I enjoy with my partner, there are other activities I pursue with other friends, regardless of their gender. I don't see any of these people as an alternative source of sexual or romantic partnership. They enrich my life in other ways. 4. True: people who grow up in an atmosphere of hatred and spite probably don't enjoy the harmony they are entitled to. Again, this spite and hatred can exist in families where people remain married, sometimes to a greater extent. I refuse to draw social rules about how everyone's life should be run. Some people are better off together, and some are better off apart. I would be very cautious making such generalizations. 5. I don't know what you base these opinions on. I'm a sociologist and can present you with counterexamples, Neolithic or modern. I think it all depends on how people perceive relationship, and in any case, again, would be cautious about drawing generalizations. 6. Thank you for acknowledging the difficulties in drawing limits in life; I absolutely agree. Life is an ethically tricky thing for everyone, no matter what we choose. And hey, thanks again for this great post. It's been a pleasure to read it and I learned a lot. |
|
||||
|
||||
תודה רבה על הדיון המעניין. הבעיה עם דיונים רציניים היא שאין זמן לכתוב את התגובות. יש כל כך הרבה נקודות ואני קצת מפתזר: א) האם אנשים קנאים לבני זוגם? האם הם נולדו מונוגמיים או שמא הם נוצרו כאלו? בין כך ובין כך הם כאלו. למעט יחידים ממש. איני יודע לאלו דוגמאות נגדיות את מכוונת. אשמח לשמוע. ב) קשר עם בני המין השני מחוץ לנישואין ולפני הנישואין עלולים לגרום לפירוק הנישואין. ככל שהקשר יותר חזק הסיכוי יותר גדול. נראה לי שאת חולקת על טענה זו. מוזר בעיני שאינך רואה את המדרון החלקלק: 1) לעיתים יש קשיים בחיי הנישואין. 2) חברה בה בריחה היא לגיטימית, בסגנון של הכל מותר למען האהבה, תעודד את חבריה לברוח במקום להתמודד ולהתגבר ולבנות אהבה יותר גדולה. 3) חברה בה קיום הסטוריה ארוכה של בני זוג קודמים היא לגיטימית, משאירה בפני בן הזוג רף גבוה מדי. הרף הזה מאלץ את בן הזוג של 24 שעות וחיי יום יטום אפורים להתחרות עם זכרונות מאושרים של דמויות מהעבר. 4) חברה בה אופציות זמינות בחוץ היא לגיטימית מציבה רף גבוה מאוד בפני אנשים הרוצים באמת ובתמים להיות נאמנים - אבל זה פשוט קרה. ג) אני לא מסיק מסקנות אלא מציג אמצעי זהירות של התורה. איני חושב שזה מסוכן להשתמש באמצעי בטיחות סבירים אל מול סכנה של 10%. ד) העניין איננו הגבול אלא קיומו של מחיר. מי שבוחר להציב את הגבול במקום מסויים עושה זאת כי חשוב לו משהו. אבל שיהיה מודע שיש לזה מחיר. ה) אין לי מחלוקת איתך על כך שאדם צריך להשקיע את מאמציו בקשר עם בן זוגו. עם זאת, אני טוען שאין זה מספיק לאמר זאת, צריך גם לעשות זאת. ומשימה זאת אינה פשוטה ובוודאי לא כל הזמן. ובהתחשב בכך שיש לנו כמות מסויימת של כוחות, אם אנו משקיעים אותם במקום אחר עלולה להווצר בעייה. אינני חושב שמישהו מחוסן נגד בעיית המדרון החלקלק. התורה אוסרת על המלך להרבות נשים כדי שלא יטו את לבבו. שלמה המלך אמר אני ארבה ולא אטה. אך נשיו היטו את לבבו. |
|
||||
|
||||
Your language illustrates precisely what I wanted to say: לדעתי, רוב האנשים מסכימים עם מסקנתי כשהם חושבים על כך, אך הם מעדיפים להתעלם, כי הם אינם רוצים לוותר על ההנאה שבחטא.See, if you drop the "value" language of your perspective (for me social contact and equal opportunities is a *must*, not a *sin*), you're absolutely right. I'm not going for the external "divorce prevention" mechanism you offer (staying at home and excluding myself from the company of men who are not my partner in my social life and in the workplace) and prefer to work on "internal" ones - investing in my relationship and avoiding cheating because of love and commitnent - because yes, there are social and professional opportunities that I don't want to give up. For me they are not "sin", but a necessary means to my happiness as a person and as a partner in a loving relationship.
|
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |