|
||||
|
||||
אני אזכיר לך את אמרתו של אהוד ברק, לפיה "מה שלא יורה, יקוצץ" - במסגרת "צבא קטן וחכם". לאיסוף התרמילים היתה יותר משמעות ערכית מאשר כלכלית נטו. זה מחדיר את "רוח המפקד" של חסכון וצניעות לכל שדרות הצבא. כנ"ל גם לכומתה על הראש. כמה עולה להקים מרכזי מחזור לנייר, פלסטיק וזכוכית, ולדאוג לאיסופם? האם היית רוצה לבטל את כל נושא המחזור בכלל? ודבר אחרון: ממתי "ממיסים" פליז?! ואיך אפשר "להוסיף מתכת" לתרמיל קרוע?! |
|
||||
|
||||
כאשר כל חפ''ש מבין שאין כאן חיסכון אמיתי אלא עשיית רוח לשמה, וכאשר הכומתה שעל ראשו גורמת לו רק לגרדת, ובמובהק אין לה שום ערך שהוא מלבד גחמה של מי שחונך בימי המנדט הבריטי, ''רוח המפקד'' הופכת להיות קריקטורה. במקום שהמפקד, או הצבא בכלל, ייתפס כגוף קוהרנטי בעל הגיון פנימי, הוא נתפס כמוסד מטופש. מכאן נגזר בהכרח גם היחס לפקודות אחרות, שהן בעלות חשיבות אמיתית, ומכאן פגיעה במשמעת, בצבא ובבטחון. אין לך דבר מזיק יותר לצבא מאשר רמטכ''ל שרץ (פיזית) לתפוס איזה טרמפיסט חסר כומתה. על אחד כזה אתה ממש לא סומך שיפעיל שיקול דעת נכון במצבים קצת יותר מורכבים. |
|
||||
|
||||
מיחזור עולה כסף. האם עקב כך עלינו לחדול מלמחזר?! נעליים צבאיות אינן נוחות. האם על צה"ל לעבור לנעלי ספורט?! |
|
||||
|
||||
אם מיחזור עולה יותר כסף ממה שהוא חוסך - כולל הפגיעה בסביבה, כמובן שעלינו להפסיק מלמחזר. אם נעליים צבאיות אינן פונקציונליות, כמובן שצריך לעבור לנעליים אחרות (רק שכמות נקיעות הקרסול בנעלי ספורט מצביעה על כך שזאת לא בחירה אופטימלית). אלא מה? ללכת בנעליים צבאיות כי כך היה נהוג בצבא נפוליאון? אולי כדאי להחזיר את חיל הפרשים. |
|
||||
|
||||
ותרמילים מפליז לא פוגעים בסביבה? צבא דורש מחייליו משמעת ומסירות הרבה מעבר למה שנדרש מעובדים בכל מקום עבודה או ארגון אחר, עד כדי סיכון נפשם. ככזה, הוא אינו יכול להסתפק בפונקציונליות לשמה, אלא הוא חייב להשתמש בסמלים ובטקסים שמטרתם הנחלת רוח הארגון עד לאחרון החפ"שים. בדיוק בשביל זה יש מדים, מסדרי בוקר עם הנפת דגל, כומתות וכו'. |
|
||||
|
||||
''רוח הארגון'' שמונחלת בדרך הזאת עד לאחרון החפ''שים היא שזה ארגון מטומטם ושצריך לעשות הכל כדי להתחמק מהשטויות שהוא מטיל עליו. מה שכן, חייבים לציין שאת זה רפול עשה בצורה מאד אפקטיבית. החלף ''כומתה על הראש'' ב''עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו'', ובחן את ההודעות שלך ושלי כעת. |
|
||||
|
||||
ברוב הצבאות המערביים יש חובת חבישת כומתה, טקסים, מסדרים וכו', האם כולם ארגונים מטומטמים? לעומת זאת, כמה צבאות אתה מכיר שבהם יש מנהג של "עמידה על רגל אחת וקריאת קו-קו-ריקו"?! |
|
||||
|
||||
כולם ארגונים שמרנים. אחרי שאנכרוניזם אחד (חבישת כומתה) כבר הלך לעולמו, להשיב אותו לחיים מהסיבה היחידה ש''ככה הרמטכ''ל רוצה'' אינו צעד מחוכם במיוחד. טכסים, מסדרים, הצדעה ועניינים דומים שייכים לתחום קצת אחר של הזדהות שבטית-יחידתית, פעולות מתואמות, גאוות יחידה ושאר ירקות שאתה בטח מבין בהם יותר ממני (כי אני לא מבין בהם כלום). מדים נחוצים כאמצעי זיהוי, ואני מניח שפעם גם הכומתה ענתה על איזה צורך או אופנה. כיום זה פשוט נלעג, וזה היה כך גם בשנות השמונים. אני לא מומחה צבאי, אבל למיטב ידיעתי בהרבה צבאות לא רק שכומתה אינה חובה אלא אפילו מותר לגברים לגדל שיער ארוך. איכשלאיהיה כשהצבא הוא ארגון וולונטרי אתה יכול להטיל על המשרתים הרבה יותר הגבלות ממה שרצוי ב''צבא העם''. |
|
||||
|
||||
אני לא יודע איזו כומתה היתה לך, אבל ברור לי שלא הרווחת אותה בעבודה קשה (מסע כומתה), אם היחס שלך אליה הוא כזה מזלזל. בשביל כל לוחם, הכומתה - צבעה, הטקסטורה שלה, הסמל שעליה ואפילו אופן קיפולה הם סמלים של כבוד וגאווה ששווה לעבוד קשה בשבילם ולהקפיד עליהם, ובוודאי שלא משהו "נלעג ואנכרוניסטי". כומתות קיימות במירב צבאות העולם המערבי, אבל המנהג להניח אותן על הכתף קיים רק בצה"ל (מעניין באמת מאין צמח המנהג המשונה הזה). מיקום הכומתה על הכתף מפספס, לדעתי, חלק נכבד מהמהות. כדוגמה לכך אני יכול לספר על נסיון אישי: במהלך שירותי הצבאי הגעתי עם היחידה שלי ל"יד ושם". באולם "יזכור" היה נהוג לשים כיפה, ולכן בכניסה אליו היתה קערה ובה כיפות מנייר לשימוש הנכנסים. להפתעתי, רובם המוחלט של החיילים לקחו כיפות כאלו במקום לעשות את הדבר הברור מאליו (בעיני) ולחבוש את הכומתה. |
|
||||
|
||||
אותנו הכריחו, במצבים דומים (כמו גם בלוויות וכיו''ב), לחבוש את הכומתה, ולא כל כיסוי ראש אחר (אם בכלל). הכומתה, מה לעשות, היא כיסוי ראש מהפחות נוחים, נעימים ואסתטיים שנבראו לו לאדם. אבל אני, כמובן, לטאה ג'ובניקית, ובכלל לא הרווחתי את הכומתה שלי בעבודה קשה (אם כי יצויין שעשיתי מאמצים גדולים מאוד לארגן לי אחת לאחר שהראשונה אבדה, ומאמצים נכבדים עוד יותר כדי להפטר ממנה, בסופו של דבר), אז מי אני שאדבר. |
|
||||
|
||||
לפי כללי הטקס הנהוגים בצבא, יש חובת ענידת כומתה בלוויות צבאיות, בעת הנפת דגל המדינה, נגינת ההימנון וכנראה עוד כמה ארועים מעין אלה, שכרגע זרחו מפרחוני. |
|
||||
|
||||
איני רואה הבדל מבחינת "הנוחות והנעימות" בין כומתה לבין כל כובע אחר. לגבי האסתטיות - זה כבר עניין של טעם. לטעמי הכומתה - אם יודעים לחבוש אותה נכון - אסתטית הרבה יותר מכובעים אחרים. אולי התמונה הבאה תשנה את דעתך: |
|
||||
|
||||
אתה משווה ברט אופנתי לכומתה העלובה של צה"ל? הריני לדווח לך כי השניים אינם דומים כלל וכלל (אם כי לדעתי, הברט באופן כללי לא מוצלח לגברים. אולי מוטב להעביר את הכומתה הגברית לנשים. אין לי ספק כי בנות ישראל תשמחנה להפטר מהסנפיר המטופש הזה (אם לא נפטרו ממנו כבר). |
|
||||
|
||||
הנשים בצה"ל כבר מזמן הולכות עם כומתה (ונעליים) זהות לאלו של הגברים. ואם כבר מדברים על להיפטר מהסנפיר, הרי שהדבר הראשון שצבא ארה"ב עשה כדי להדגיש את המעבר מ"צבא המלחמה הקרה" ל"צבא שנות האלפיים" היה להחליף את ה"סנפיר" שלהם בכומתה שחורה ב 2001, צעד שעורר כעס בקרב אנשי היחידות המיוחדות, אשר עד אז הכומתה היתה נחלתם הבלעדית. (צעד שמהווה גם תשובה לטענת ה"אנכרוניזם" שטען כאן מישהו). |
|
||||
|
||||
בצה''ל אמנם כולם הולכים עם כומתות אחידות, אבל נעליים, בינתיים לפחות, רק הגברים והלוחמות מקבלים. מרבית החיילות והקצינות הולכות עם נעלים שחורות אזרחיות. |
|
||||
|
||||
ומרבית החיילים והקצינים - רוצים גם. |
|
||||
|
||||
הבנות כבר עברו לכומתת בנים, אז עכשיו הן כולן מעוניינות ב''סנפיר'' על מנת להיראות פז''מניקיות. |
|
||||
|
||||
קשה לי להאמין שיש עוד בנות שהולכות עם סנפיר. אחותי הצעירה (שהשתחררה מזמן) כבר הלכה עם כומתה. מה שכן, הסיפור הזה מזכיר לי את ההתנפלות שלה על הדובון הצבאי הישן שלי מאותה סיבה. |
|
||||
|
||||
ניר ממוחזר יקר יותר ונחות באיכותו מנייר רגיל, כנ''ל פלסטיק. למחזור ניר ופלסטיק יש מניע סביבתי (פחות חומרים שקצב ההתכלות שלהם איטי ופחות כריתת יערות לתעשיית הנייר) המשמעות של מחזור תרמילים הייתה במוצהר, כלכלית (אם צהל היה מאמץ ערכים של איכות הסביבה, תרמילי כדורים לא היו המקום להתחיל בו). אני לא מטלורג ואין לי מושג מה אפשר ומה אי אפשר להתיך, הטענה שלי היא שהכדורים הממוחזרים לא חסכו כסף לצה''ל, סירבלו את פעילותו ויצרו נקודת כשל שלא הייתה קודם בכך שאיפשרה קיום של תחמושת לא אמינה. בהוספת מתכת התכוונתי למשהו שמזכיר הלחמה. אני מניח שכל מי ששירת בצבא נתקל בכדורים כאלו. לגבי אהוד ברק, לא שאני תופס ממנו רמטכ''ל היובל, הוא דיבר על צבא קטן וחכם, זה אומר דוקא פחות ''מה שיורה'' ויותר מערכות שו''ב. |
|
||||
|
||||
אתה לא מטלורג, אבל גם ניכר שאינך מבין דבר וחצי דבר לא במיחזור, ולא בתחמושת, זאת לפי שימוש בביטויים כמו "המסה" ו"הלחמה" של פליז. את הפליז של התרמילים שנאספו התיכו (ולא "המיסו") לשימוש חוזר, כפי שמקובל לגבי מתכת (בניגוד לנייר ופלסטיק, מתכת זול יותר למחזר מאשר להפיק, וחומר הגלם שמתקבל הוא איכותי כמו המקור). האמירה כאילו לקחו את התרמילים, "תיקנו" אותם ומילאו שוב היא מגוחכת. לפי זה, צריך מחלקה של עובדי תע"ש שבוחנים תרמילים קרועים, גוזרים טלאי פליז בגודל ובצורה המתאימים, ו"מלחימים" (אולי התכוונת לריתוך?) אותו לתרמיל. זה פשוט בדיחה. בכל שירותי בצה"ל לא ראיתי תחמושת בעלת "טלאים". למעשה, אין הבדלים בעין בין תחמושת אימונים לתחמושת מבצעית, מלבד צבע הפיקה (אדום לעומת שחור) והסימון המוטבע מאחור (LC וכו' לעומת TZ/TZZ). תחמושת אימונים אינה תחמושת ממוחזרת, אלא תחמושת שהגיעה מאצוות ייצור שלא עמדה בתקנים המחמירים של תחמושת מבצעית, ולכן אושרה לשימוש לאימונים בלבד. |
|
||||
|
||||
לגבי הפשע הנורא של שימוש בביטוי המסה במקום הביטוי הלחמה כבר התנצלתי. לגבי השימוש בביטוי הלחמה, כאן כבר נזהרתי בדברי ולא התיימרתי לדעת איך בדיוק חיברו שוליים קרועים של תרמילים אלא אמרתי שהפעולה מזכירה הלחמה. התוצאה הייתה קליעים שיש עליהם כתם בצבע אפור באיזור הצר של התרמיל, סביב הכתם רואים סימני שיוף. אם לא נתקלת בכאלו בשירות שלך אז כנראה שהוא היה בזמן אחר מזה שלי ובתקופתך עדיין לא הגו את הרעיון הגאוני הזה (או שכבר הבינו שלא צריך למחזר בכל מחיר ותחושת של אימונים עדיין צריכה לעבוד). תקלה נוספת שנתקלתי בה כמה פעמים במהלך השירות הצבאי שלי הייתה קליעים עם פיקה נקורה (בטעות דילגו על הקטע של החלפת הפיקה), מעניין איך תקלה כזו הייתה יכולה להווצר בהליך יצור רגיל, גם אם הוא לא עומד בסטנדרטים המחמירים של מערכת הבטחון שלנו. בכל אופן, את עניין השיפוץ של הכדורים (ולא התכה שלהם ושימוש בתמתכת כחומר גלם) אני יודע ממקור ראשון והעבודה במיחזור הזה היא הרבה פחות מסובכת מריתוך טלאים. |
|
||||
|
||||
ב"תקופתי" (הווה אומר שנות ה90) הקפידו לאסוף תרמילים, אך לא ראיתי מעולם כדורים "מוטלאים". כמי שמכיר קצת תהליכי ייצור, הסיפור על "שיפוץ" תרמילים נשמע לי מופרך מבחינה טכנית (איזה תרמיל שהתפוצץ בתוכו אבש"ש יכול לעמוד בטולרנסים ההדוקים הנדרשים, איך מוציאים את הפיקה הישנה בלי להסתכן בפיצוץ אבש"ש נותר, ואיך מנקים את התרמיל משאריות הפיח?) , ובלתי כלכלי בעליל. דווקא התכה של מתכות ומיחזורן היא אופציה כלכלית, והרבה יותר קלה טכנית. כדורים (ולא קליעים) עם פיקה נקורה הם, קרוב לודאי, כדורי נפל שחיילים "החזירו לקופסה". זה לא קורה כש"מוציאים מהקרטון" (גם תחמושת אימונים). דרך אגב, בארה"ב התחילו מגמה של מיחזור תחמושת, וכרגיל אצל האמריקאים הם נכנסו לעניין ביוסדיות, וממחזרים לא רק את התרמילים אלא גם את הקליעים (יש מערכת לאיסוף קליעים מאחורי המטרות). |
|
||||
|
||||
יש מערכת לאיסוף קליעים מאחורי המטרות? אתה מתכוון שהאמריקאים יורים לעירקים בתחת? |
|
||||
|
||||
אגב, אתה עוד חייב לי לינק בקשר למרטנסיטים. מה ההבדל בין להתיך ולהמיס? בהתחלה חשבתי שלהמיס זה בתוך תמיסה (כמו סוכר במים) ולהתיך זה על ידי חימום, אבל אז שאלתי את עצמי האם שלג נמס או מותך, והחלטתי שהוא נמס. |
|
||||
|
||||
א. תזכיר לי? ב. נכון, אבל שלג ניתך. |
|
||||
|
||||
מבחינה פיזיקלית, שלג ניתך. מבחינה לשונית שלג מפשיר.1 מבחינה מטארולוגית, שלג ניטח. ___ 1 בכל מקרה לא נמס, שכן לא נוצרת תמיסה. |
|
||||
|
||||
וקרח? אגב, טכנית אפשר להגיד שהקרח נמצא בתמיסה עם מים, לא? |
|
||||
|
||||
גם קרח ניתך או מפשיר (אני מקווה שאף אחד לא מטיח בך בלוקים של קרח). טכנית אפשר להגיד כל מה שלא מורכב מדי ללשון שלנו לבטא. לא כל מה שאפשר להגיד גם נכון להגיד. |
|
||||
|
||||
כלומר לא שלג ולא קרח , לא נמסים? |
|
||||
|
||||
גם לא גלידה. |
|
||||
|
||||
א.תגובה 246503 אגב, שאלתי כמה אנשים שמבינים יותר ממני והם גם הופתעו לשמוע ששינוי פאזה מרטנסיטי גורם לחימום. מישהו אפילו שלח לי תזה עם קצת נתונים: the numbers used for parameters
>are for NiTi (something called nitinol alloys). for these beasts the >specific heat capacity is ~ 350 J/(Kg deg) and the latent heat released >(if I got it right) is L~0.15J. If a paper clip weighs m~10gr and these >numbers give a temperature rise on the order of dT~0.05deg. |
|
||||
|
||||
א. מה הקשר לדיון הנוכחי? 1. לא, אין לי לינק, זה מחומר כתוב (מהתואר הראשון). 2. אם כבר הבאת את הדוגמה של הנייטינול (שקשה לי להאמין שישנם מהדקי נייר ממנו) אז תכפיל את זה ב(נניח) 20 כיפופים ויישורים, וקיבלת מעלת צלזיוס שלמה. בסגסוגות שאינן סופר-אלסטיות כמו הנייטינול, האפקט גבוה יותר. עכשיו תשאל את האנשים שמבינים את השאלה הבאה: הרי ידוע שמעבר בין פאזות בנייטינול הוא תהליך עם היסטרזיס. אם כך - לאן נעלמת האנרגיה? ודבר אחרון - התזה הזו נשמעת לי מעניינת, אתה יכול לשלוח לי לינק? |
|
||||
|
||||
א. מטלורגיה כמובן. 1. מי המרצה? 2. הכפלה ב20 לא תעזור. מדובר בסך כל האנרגיה שמשתחררת מהמעבר. אם אתה מתכוון שכל פיתול מנדנד אותו ממרטנסיט לאוסטניט ובחזרה, הרי שמדובר באנרגיה שפומפמה פנימה מבחוץ ולא באנרגיה אגורה ( בניגוד לטענתך בדיון ההוא). ברור שהאנרגיה הופכת לחום. הנקודה היא שזה לא מספיק. לאן בדיוק לשלוח לך את התזה ? |
|
||||
|
||||
באמת מאמרים מעניינים. והנה ציטוט מתוך ON THE MODELING OF NONLINEAR THERMODYNAMICS IN SMA WIRES של המחבר: 2.4. LATENT HEAT
A final phenomenon unique to the first-order phase transition is the release of latent heat 56. The latent heat is defined as the quantity of heat that must be added to a system to transfer one molecule from one phase to another, while keeping the temperature of the system constant [36, 12]. Shape memory alloys experience a release of latent heat in the martensitic phase transformation. http://www.caam.rice.edu/~reynoldd/Papers/thermo_mod... |
|
||||
|
||||
לא אמרתי בשום מקום שבמעבר פאזה (מסדר ראשון, כמו שכתוב שם) אין חום סמוי. |
|
||||
|
||||
שלג, ככל שמגיע נסיוני, נופל או יורד ולא ניתך. ברד ניתך ומה שמכונה בלעז sleet גם כן, אבל לא שלג. |
|
||||
|
||||
בוא תעזור לנו לעשות סדר: בדיל- ניתך ( זה ברור: התכה--> ניתך) האשמה - מוטחת. כירורג - ניתח אבל ברד מה? ניתך? ניתח? ניטח? |
|
||||
|
||||
רגע, ההסקה מ"התכה" ל"ניתך" היא פזיזה: "התכה" שייכת לבניין הפעיל, ומכאן אתה יכול להסיק "הותך", אבל השורש לא בהכרח קיים גם בבניין נפעל, בוודאי לא באותה משמעות. אין, למשל, "נשלך" או "נבהר". אז הלכתי לאבן שושן כדי לבדוק, ומסתבר שאתה כן צודק: ל"ניתך" יש שתי משמעויות: (1) ירד מהשמיים בעוצמה; (2) הפך ממוצק לנוזל. הברד, אם כן, ניתך ואחר כך ניתך. |
|
||||
|
||||
טוב, אני הלכתי הפוך. ידעתי שאפשר להגיד ''בדיל ניתך'', ורק ניסיתי להבין איך מאייתים את זה. אני דווקא חשדתי שהניתך השני קשור למטח, ולכן בעצם צריך להיות ''ניטח''. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להטיח את הבדיל המותך על הטיח, ואז הטיח שלך יהיה מלוכלך בבדיל. |
|
||||
|
||||
ואם יטיחו את הבדיל המותך על היד, תצטרך ניתוח. |
|
||||
|
||||
הברד מוטח אל הארץ (נחבט אליה), הכירורג מנתח את מנתח המערכות, הבדיל מותך בחום גבוה. |
|
||||
|
||||
אנחנו כבר מקדימים אותך בהרבה תגובה 265521. |
|
||||
|
||||
אכן, באופן אירוני משהו, הן הרמטכ''ל שנחשב למשכיל והמתוחכם מבין הרמטכ''לים, והן זה שדבק בתדמית ה''מוז'יק'' (או שהיא דבקה בו), נפלו לאותה מלכודת של הטפלות לדברים שוליים, עצימת עין בלתי מכוונת, ואי הפנמת המשמעות המורחבת של אמרתו המפורסמת של נפוליון לגבי הצבא, ועל מה הוא צועד. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |