בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 23/11/04 7:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את ההוראות לגבי ה"ילד בן שלוש", אגב, הוא נתן אחרי וידוא ההריגה בילדה, לפי ההקלטות ששודרו אמש ב"עובדה". מוזר לי גם שדרוזי יתייחס למטפחת של הילדה (חלק ממדי בית הספר), כ"כאפייה". האם כללי צניעות דומים לא חלים גם בקרב הדרוזים? אבל כמובן שכל אלו הם עניינים צדדיים לכך שהמ"פ הנ"ל התקשה, אפילו במהלך החקירה שלו, להבין מה הבעיה עם מה שהוא עשה. הוא חזר וסיפר שככה לימדו אותו לפעול כנגד כל איום. את הוידוא הריגה הוא התעקש להגדיר כ"נטרול האיום". עושה רושם שהוא הצליח למחוק לו מהראש את העובדה הפעוטה שהילדה הזאת הייתה ילדה, בת אנוש, אפילו לא מחבלת. בשבילו, היא הייתה בסך הכל "איום". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולחזק את דבריך, לעובדה שהוא אמר זאת אחרי הוידוא ולא לפניו יש משמעות רבה. אם הוא אמר זאת לפני, זה יכול היה להיות סתם משפט מוגזם שהוצא מהקשרו (כמו למשל ''אתם עושים מה שאני אומר אפילו אם הרמטכ''ל אומר ההיפך''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי לא ברורה מידת העצמאות של המ"פ במצבים כאלה. אין לחטיבה הוראות פתיחה באש? אם יש אזורים בעייתיים במיוחד, המח"ט אמור לשנות אותן באישור מפקדיו (או משהו ברמה דומה); הנושא הזה לא אמור להיות בסמכות המ"פ. או שההוראות מחייבות ירי במקרה כזה (ואז צריך לבדוק מדוע לא התייחסו לאפשרות של ילדים שיכולים להקלע לשטח אסור בטעות, ולהניח למ"פ), או שהן אוסרות ירי במקרה כזה (ואז צריך לברר האם המג"ד ידע שכך מבין המ"פ את ההוראות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |