 |
אני רוצה לגעת במה שמרתיע אנשים: נקמה. נקמה זה איכס, זה ברברי/פרימיטיבי/לא תקין פוליטית וכן הלאה. באופן מיידי זה מעלה את השאלה "מה יוצא לנו מזה", כש"לנו" פירושו החברה.
דובר כאן גם על התעלמות מזכויות הקורבן ואי־שיתוף הקורבן בהליך המשפטי.
נראה לי שזה נסיון לאחוז במקל משני קצותיו. נקמה היא בהחלט אינטרס של הקורבן כלפי מי שגרם לו סבל בכוונה תחילה. הרי מהי בדיוק הבעיה עם עונש 'קל מדי'? אם המטרה היחידה של הענישה היא למנוע את הפשע הבא, יש פשעים רבים שהם חד־פעמיים באופיים. על פי ההיגיון הזה, אין שום סיבה להעניש מי שביצע פשע חד־פעמי. אבל שיחרור הפושע ללא עונש מותיר אותנו בתחושה חריפה של חוסר צדק, קל וחומר שזוהי הרגשת הקורבן.
עונש כבד לא יחזיר לקורבן את מה שאבד לו, אבל תהיה לו תחושה של הקלה, ואם הפושע משלם את מחיר תחושת ההקלה של הקורבן, קשה לי לחוש צער על כך. מובן שיש גם לכך לקבוע סייגים לשני הכיוונים. אסור שהנקמה תהיה לא פרופורציונית לחומרת העבירה, ואסור שפושע יימלט מעונש אם הוא נטל את חייו של אדם (וכך לא נותר קורבן בעל רגשות).
מצד שני – אדם צריך לקבל את העונש שנקבע לו. לא פחות, אך גם לא יותר. כאשר אדם נכלא, הוא נידון לכליאה. הוא לא נידון לישון על הרצפה או למצב שבו ייפול קורבן לאלימות בכלא. יש לו זכויות, והמדינה אחראית לתנאי כליאתו. היא גם אחראית לפצותו אם בשל כליאתו ייגרם לו נזק מעבר למה שנקבע על־ידי השופט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש