|
העניין אינו ''מבלי לשכוח או להמעיט בחשיבות ובזכר הנופלים, הנרצחים, המבוהלים, הכואבים, המפונים והעקורים'', - זו אינה למידה מן ההיסטוריה, אלא רק טיפוח סנטימנט גרידא. הרי אין מתאבדים ישראלים העומדים בתור כדי לפוצץ אזרחים ספרדים (אינקויזיציה) איטלקים (גלות רומא) או גרמנים (השואה). גם אין כאלו הקוראים לנקום בערבים על גירוש היהודים מחצי האי ערב. העניין בללמוד מההסטוריה הוא ללמוד את המשגים שהובילו לכל אלו, וגם (בעיקר באזורנו) ללמוד משהו על תרבותו, התנהגותו וערכיו של הצד השני, במיוחד אם רוצים להכנס עימו למו''מ. עד היום לא ראיתי סימנים לכך שיש שינוי במטרתם האסטרטגית של הערבים, או בשיטות פעולותיהם, כמאמרו של שמיר ''הים הוא אותו ים והערבים אותם ערבים''. במאמר מוסגר, אוסיף שהיום, עם מותו של ערפאת, יש לערביי א''י הזמנות פז להוכיח את ההפך.
|
|