בתשובה לאייל אבישר, 19/11/04 9:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אנו עושים את הדברים שאנו עושים מתוך כורח" - אכן כך. אבל הכורח הזה נובע ממה שאנחנו, מהתודעה שלנו, ולכן גם האחריות נשארת שם. באותה רמה בה לגיבור שלך יש תודעה, קיימת אצלו גם האחריות (אלא שזאת רמה פיקטיבית לגמרי, שהרי הוא אינו אלא גיבור ספרותי). מהרמה שלי, שיודע שאין שם באמת שום תודעה, כמובן שאין גם שום אחריות. אם אתה מתכוון לשהגיד שהכורח הזה הופך את ה*הרגשה* שמתעוררת בנו לגבי אותם מעשים למשהו לא-מוצדק-הגיונית אתה צודק חלקית. ההרגשה הזאת היא חלק מאותה הרגשה כללית של רצון חופשי שמוטבעת בנו. ההרגשה קיימת, כמובן, גם אצל מי שסובר שזה כל מה שהיא: הרגשה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איני חושב שיש ויכוח בינינו. איני טוען שאין הרגשה של רצון חופשי. גם איני טוען שאין הרגשת אחריות. בכלל, כל המושגים האלה טבועים בשפה ולא ניתן להתחמק מהם. אם אין רצון חופשי באמת הרי שאין גם הגיון. אני חולק על הרמה הפיקטיבית, כשם שהגיבור אינו יודע שהוא מצוי ברמה פיקטיבית כך גם אתה לא יכול לדעת זאת לגביך. נראה לי שאתה מבדיל מהותית בין מעשים, תחושות, רגשות ומחשבות ומבחינתי הם כולם תוצר לוואי של אותו הדבר, ''שדה ביולוגי''. מבחינתי, ברגע שהודית בכורח, הודית בכך שהכל מראית עין. אם אני מבין אותך נכון, לאדם יש חופש פעולה ברמה שלו, זה בדיוק כמו לומר שחפץ נופל לקרקע כי הוא רוצה בכך. אבל די קשה להתחמק מאמירה כזו, בגלל ההרגשה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |