בתשובה לחזי, 24/06/01 13:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי מציאת בן זוג לחיים זה שתי בעיות. 1. אי מציאת מישהו שמוכן להתחייב לחיות אתך את שארית חייו. 2. אי מציאת מישהו שאתה *רוצה* לחיות אתו את שארית חייך. אצל הרבה אנשים 1 הפך להיות המטרה העיקרית (להתחתן, לא ממש חשוב עם מי) ולדעתי זו הסיבה למספר הכל כך גדול של גרושים (ביחד עם עוד כמה סיבות חברתיות שאפשרו את המצב). הרבה אנשים מבלבלים נישואים עם אושר כשנישואים הם רק כלי להשגת האושר. מי שמתחתן עם בן/בת זוג שמתאים לו, ועושה את זה כשהוא מספיק יציב ומגובש, יש סיכוי טוב שהוא יהיה מאושר בחייו. הנישואים עצמם לא מבטיחים זאת ולדעתי עדיף להיות רווק מאשר להתפשר על 2. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא חולק על דבריך. שים לב שלא דיברתי מפורשות על נישואים. בכל מקרה, אני חושב שבחברה של היום הלחץ להתחתן ממש (עם רבי או ראש עיריית ניקוסיה וכד') קטן למדי וחיים משותפים ללא נישואים מאוד מקובלים, לפחות בסביבה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה הבדל מסוים בין חיים משותפים לבין חיים כזוג נשוי. יש לא מעט זוגות שחיים יחד תקופה ארוכה, נישאים ומייד אחרי הנישואים מתחילות בעיות שמביאות לפרידה. אני חושב שהעניין הפורמלי (וזה יכול להיות טקס עם ראש עריית ניקוסייה או חתימה על הסכם רכוש אצל עורך דין) ויותר מזה ההחלטה האישית של בני הזוג להפוך את הקשר ביניהם למחייב לא רק מבחינה רגשית אלא גם מבחנה פורמאלית וחברתית משנה את מערכת היחסים, מצד אחד הוא יכול להציף בעיות רדומות (אני יכולה להסתדר עם זה שהוא נוחר אבל עכשיו אתה אומר לי שכל החיים אני אצטרך לחיות עם מישהו שנשמע כמו מסור חשמלי וזה קצת מפחיד אותי) מצד שני הוא יכול לשפר את הביטחון בחיים המשותפים ולשפר את הקשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שמי שנישואים מעוררים בעיות רדומות בקשר שלו לא היה "רציני" מלכתחילה? דוגמת הנחירות מתאימה בדיוק (מה, היא התכוונה לעזוב אותו בעוד כמה שנים?). מנגד, נישואים יכולים לשפר את השלום והביטחון רק אם אלו כבר היו קיימים זמן רב לפני. אני יודע שנישואים לא יכולים לאחות קשר רעוע, אבל אני עדיין בעדם, ואני לא ממש יכול להסביר למה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין הוא שקשר רעוע יכול להמשך שנים בלי שאף אחד מבני הזוג ירגיש צורך לצאת ממנו. כל עוד אין משהו יותר טוב בשטח ובני הזוג לא סובלים מהקשר, הרבה אנשים יעדיפו להימנע משינויים. ההחלטה להינשא היא זעזוע לקשר כזה ולרוב היא תפרק אותו, לפעמים היא רק תתחיל תהליך של פירוק שיסתיים אחרי החתונה. קראתי בכמה מקומות שאחוז לא מבוטל של הגירושים קורה בשלוש השנים הראשונות שאחרי הנישואים ושפרק זמן ארוך של חיים משותפים לפני החתונה מעלה את הסיכויים לפרידה, אני גם מכיר באופן אישי כמה סיפורים שמדגימים את הנקודה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, כל הכבוד, דורון - מילים כדורבנות. ולחזי, הנה אני דווקא הבנתי את ההיפך בגיל 30, עד אז חשבתי שלהתחתן יעשה אותי מאושרת. היום אני יודעת שלא יש הרבה דברים אחרים, אני לא נגד, אם זה קורה וזה טוב, אז יופי, אבל אני יודעת היום שהחיים שלי יכולים להיות טובים גם בלי זה, ואני רואה הרבה מאד אנשים שיש להם את זה והם רחוקים מאד מאושר. זה לא אומר שאני לבד, יש לי בן זוג, אבל זהותו מתחלפת, מי אמר שאותו בן זוג במשך שנים זה המצב האופטימלי? לפחות לא לכולם... מבחינתי הכי גרוע יהיה לחיות בזוגיות בינונית, אני נובלת שם. הקושי העיקרי מבחינתי היום ברווקות הוא יחס הסביבה, זה טפשי ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונוגמיה סדרתית, קוראים לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם החלפת בני זוג עושה אותך מאושרת, אז כנראה שנישואים באמת לא מתאימים לך, וזהו. בקשר למצב האופטימלי - אני לא יכול לענות לך תשובה מדעית, אבל בתור בני אנוש אנו נושאים עמנו דבר הנקרא "מטען רגשי", אשר אינו ניתן לפירמוט אצל רוב האנשים. לי אישית מאוד עצוב להיות חבר של מישהי במשך חמש שנים ואז לפרק את זה, עם כל החוויות והרגשות שהצטברו כתוצאה מהקשר הזה, ולהתחיל מחדש. בן זוג זה לא מכונית, ואם למדת לאהוב מישהו במשך זמן רב אני לא רואה שום סיבה לחפש "מודל חדש יותר" (ואני מדבר על מצב בו הקשר ביניכם טוב מאוד ואין חיכוכים עקרוניים ביניכם). אם אצלך באופן קבוע זוגיות הופכת לבינונית אחרי זמן מה, אולי את צריכה לעשות "בדק בית" ולראות למה זה קורה (סליחה על הטפת המוסר, אין כאן שום כוונה כזו). מעולם לא אמרתי שנישואים עצמם הם המתכון לאושר, או שהיעדרם זה המתכון לעצבות. ובהמשך להודעתי הקודמת לדורון, אז מצאתי סיבה אחת שבגללה אני מאוד רוצה להתחתן, והיא נקראת "רומנטיקה". כן, זו עדיין לא סיבה הגיונית, אבל אפשר גם לוותר על הנרות בארוחה רומנטית, לא? אז לדעתי לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזי, אני לא נגד זוגיות מתמשכת באופן עקרוני. אם זה טוב, אם זה הופך את שני בני הזוג למאושרים יותר, אז אני בעד, כמובן. אבל היעד הוא לא זוגיות מתמשכת (או חתונה) אלא חיים טובים, מספקים, עשירים (לא בכסף דווקא) או בקיצור... מאושרים. אני בטוחה שאם תסתכל סביבך על זוגות שאתה מכיר, לפחות חלק מהם, חיים בזוג ואינם מאושרים (ומהניסיון שלי אם תסתכל עוד קצת תראה שרובם...). אז למה הם עושים את זה לעצמם? אני גם מכירה זוגות שהתחתנו למרות שהם ידעו שהזוגיות שלהם לא כל כך טובה, אבל כל כך רצו להתחתן שעשו את זה עם מי שאפשר היה. אהבה זה נהדר. ואינטימיות, ושיתוף ועוד ועוד וכל עוד זה קיים בזוגיות שלי, אני שם. אבל כשלא ויכולות להיות כל מיני סיבות, אז אני לא רוצה להיות שם יותר. יש כמובן את נושא הילדים, אבל אם לצורך הדיון ברוצנטיקה נשים אותו בצד... אצל כמה זוגות יש רומנטיקה אחרי עשור? אצלי יש מלא רומנטיקה, ואהבה, והתרגשות ואינטימיות. ונכון זה קשה לזמן מה כשזה נגמר, אבל אתה יודע כמה קשה ללכת בלילה למיטה עם מישהו שלא מרגישים אליו כבר קרבה? לא יודעת אם קרה לך, אבל אני מקווה שלא יקרה לי, זה ממש מבאס! והמון המון זוגות עושים את זה לילה לילה, רק כי הם מפחדים להישאר לבד. רק כי הסביבה לא תומכת באפשרות של הלבד. והרבה פעמים חזי זה עדיף ואפשר עדיין למצוא המון אושר וכיף בדברים אחרים, בעבודה, בחברים, בלעשות דברים שאוהבים... תנסה להנות מזה ותראה שיהיה לך קשה לוותר! (או שלא...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקומיקאי היהודי-אמריקאי הנני יונגמאן הסביר מהו הסוד לחיי נישואין ארוכים. אני ואשתי מקדישים זמן ללכת למסעדה פעמיים בשבוע. ארוחת ערב לאור נרות, מוסיקה אינטימית, ריקודים. היא הולכת בימי שלישי. אני בשישי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |