 |
אמנם הנסיון האחרון שלי לענות נענה בהתקפה של עדת לקויי הבנת הנקרא, אנסה להסביר לך שוב את הטעות שאתה עושה.
ראשית, המחסור במזון משקה ומחסה הוא מגבלה של כל בני האדם, ללא אוכל, כולנו נמות. מקור המגבלה הזאת הוא הטבע ומכאן שלקרוא לכורח לעבוד למחייתנו "פגיעה בחירות" זה קצת מגוחך. כולנו נאלצים למכור את כישורנו למחייתנו.
שנית, הטענה שלך, בנוגע לרואנדה, שגויה. הלכה למעשה, ברואנדה, אין אפשרות לקיים פעילות כלכלית וזו תוצאה ישירה של:
א. מדיניות סותרת חירות מצד הממשלה
ב. העדר יציבות מדינית (טבח, מלחמת אזרחים ושאר צרות נוסח אפריקה)
הלכה למעשה, גם אם היה למר לובנגולו כסף הוא עדיין לא היה נהנה מאותה חירות שאנחנו נהנים ממנה. סביר להניח שהוא לא היה יכול לקנות בחנות (משום שאין תשתית נאותה ליבוא והפצה של סחורות) ויותר סביר להניח שלאור העדר חוק וסדר ברואנדה, הוא היה נשדד מאוד מהר.
ההגדרה של חירות, על פי החשיבה הליברלית, היא חירות מכפיה על ידי בני אדם אחרים, לא חירות מחוקי הפיזיקה. הגורם המרכזי למצבו העגום של לובנגולו הוא העדר של הגנה על חירותו מטעם המדינה (וזהו תפקידה, כאמור). אילו התקיים משטר המגן על חירות האזרחים ובעיקר מגן על זכויות הרכוש אפשר היה לקיים פעילות כלכלית ברואנדה ולמר לובנגולו היתה אפשרות למצוא עבודה ולפרנס את עצמו.
ולסיום, אם אכפת לך ממר לובנגולו, צא ולמד. ישנן מספיק דוגמאות של מדינות עולם שלישי שהשיגו התקדמות ניכרת ברמת החיים של האזרחים. לעומתן ישנן הרבה מאוד מדינות עולם שלישי שהשיגו התקדמות צנועה, דישדשו במקום או אפילו נסוגו. אולי כדאי לבדוק את הקשר בין מדיניות כלכלית ליברלית ומידת ההתקדמות? לך תדע, אולי אפילו תמצא מתאם...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות