 |
|
 |
||
|
||||
 |
עם כל הרצון הטוב (והבלתי חופשי בעליל), אני לא רואה איך זה עוזר במשהו1. השאלה היא פשוטה: האם הכללים שאנחנו מכירים על העולם חלים גם על האדם, או שיש בנפש האנושית משהו מיוחד שאינו יכול (בעיקרון) להיות מוסבר על ידיהם. ברור שיש הבדל בהרגשה שלנו בין הזזת היד כתוצאה מהחלטה לבין הזזתה כתוצאה מכוח חיצוני. הטענה שלי ניתנת לניסוח כך: הזזת היד כתוצאה מהחלטה אינה שונה מהזזתה כתוצאה מכך שמישהו קרב אליה סיגריה בלי שהבחנתי בו, והרי גם האחרונה היא פעולה "פנימית" של מערכת העצבים שלי (אמנם המערכת האוטונומית, אבל ודאי שהיא חלק ממני). כל ההבדל הוא שבמקרה הזה לא מלווה אליה האשליה של החלטה חופשית. ____________ 1- חוץ מאשר להבין, אולי, משהו שדנט אמר על זה ולא הבנתי. אבל זה "אולי" גדול. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה דנט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא פשוטה, והתשובה שאני נותן לה היא אותה תשובה שלך. אבל אחרי שענינו כך, אפשר בכל זאת לבדוק עוד שאלות. ביניהן, האם העובדה שהנפש היא פיזיקלית באמת מחייבת אותנו לומר שאין רצון חופשי. האמנם כל ההבדל בין שתי הזזות היד הוא רק התיבול של אשליית ההחלטה החופשית? לי נראה טבעי לחשוב שיש רצון, שאינו אשליה; כשם שיש איזה תהליך בנוירונים שמהווה (או גורר, או משהו) את תחושת הצבע האדום (האם זה גורם לך לומר שתחושת האדום היא אשליה?), כך יש תהליך שמהווה (או...) את תחושת הרצון, והתהליך הזה הוא חלק מהשרשרת הסיבתית הפיזיקלית שגורמת בסוף להזזת היד. והתהליך הזה התרחש כשהזזתי את היד מתוך החלטה-לכאורה, ולא התרחש כשהזזתי אותה בגלל הסיגריה. אני חושב שזה הבדל מעניין, שאין סיבה לבטל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רצון" כמובן שיש, במובן של איזו אבסטרקציה של תהליך שגורמת לי להרגיש "כך אני רוצה לעשות" לפני (או, אם נאמין לרב"י, אחרי) שההחלטה לפעול נפלה. אבל איפה *החופש*? אנחנו הרי מנסים לברר את שאלת קיומו של "רצון חופשי". על שאלת אותה *תחושה* של רצון חופשי, נניח שהיא דומה לתחושת הצבע האדום או מה שלא יהיה, אין כל ויכוח. אף אחד הרי לא טוען שיש בהרגשת ה"אדום" משהו חופשי, אז למה להרגשת ה"רצון" כן מתעקשים לשרבב אותו? (אני מתנצל על ההדגשות, שאפשר להניח את יתירותן. תפקידן לסמן את השינוי הקל בטון הקול שלי כשאני אומר את המשפטים האלה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כן, ברור שזה תפקידן של הדגשות. גם הסוגריים הם יתירים, ותפקידם לסמן את השינוי הקל בטון כאשר במהלך הצגה בעל-פה של טיעון אנו אומרים משהו צדדי, והטון מזמין את המאזין לייחס לו פחות חשיבות). אפשר, מצידי, לוותר על "חופשי"; ממילא לא ראיתי עמדה שמכירה בשני סוגי רצון, חופשי ולא-חופשי1. אבל בכל זאת: אצל ניצה הרצון חופשי מחוקי הפיזיקה. אצלי לא. ניצה חושבת שאם כך, אז העובדות הפיזיקליות מאלצות את הרצון, ואז הוא לא חופשי. ואני חושב שחשוב להבחין שהעובדות הפיזיקליות הרלוונטיות *מהוות* את הרצון, ולכן מוזר קצת לומר שהן מאלצות אותו. אני אנסה להבהיר זאת באמצעות מטאפורה. ניתן לומר שהעובדה שטבלתי את האריג בגיגית עם צבע אדום, אילצה אותו להיות אדום. יותר קשה לומר שהעובדה שהחוטים שממנו הוא עשוי הם אדומים, מאלצת אותו להיות אדום. 1 ניסיתי עכשיו לפתח איזה ניסוי מחשבה עם חייזרים ששולטים על הרצון, שידגים רצון לא-חופשי, אבל זה נכנס למלכודים לוגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אם כך אין לך איתי שום ויכוח מהותי בעניין זה. ודאי שאין בכוונתי להוציא את המילה ''רצון'' מחוץ לשיח הציבורי והפרטי, והמושג ''רצון'' הוא מושג שימושי, לא פחות מ''כאב'', ''סבל'' ו''פחד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגיד ישר שאתה צעצועיסט (יותר חשוב לך שהרצון יהיה שוויוני לשאר התחושות, מאשר שיהיה חופשי)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לימדוני רבותי לא לענות ברצינות על הלצה, אבל איני יכול שלא להדגיש שלא מדובר כאן על מה חשוב לי אלא מה היא האמת כפי שאני תופס אותה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |