|
||||
|
||||
אני חושב שהבעיה היא שהרבה מהיוצרים היום לא היו יכולים, גם אם היו רוצים בכך, ליצור משהו שאחרים לא. לפיקאסו היו מספיק קבלות על היכולת האמנותית שלו לפני שפנה לאזורים ניסיוניים יותר. היום, לעומת זאת, כל פיצקעלאך שיוצא לאוויר העולם יכול להכריז על עצמו אמן קונספטואלי, ולהפיץ מגוון ''יצירות'' חסרות ערך. אם הייתי יודע שמדובר באדם עם כשרון, שמנסה להרחיב את הרעיונות שלו לעבר כיוון פחות ברור לי ושנראה לי קצת פחות ''אמנות'' הייתי הרבה יותר סובלני. אבל כאשר מדובר באדם שמעולם לא יצר משהו שכן היה מתקבל באופן כללי כאמנות טובה גם ע''י ההדיוטות, אני פשוט מתקשה לסמוך על ה''מבינים'' שהם לא מקשקשים סתם. |
|
||||
|
||||
אד הומינם (?) אגב, או פיצקלע שיוצא, או פיצקעלאך שיוצאים. |
|
||||
|
||||
בעיני, לפחות, האמנות מנותקת מהאמן. אני מעדיף לעמוד מול יצירת אמנות ולהתפעל ממנה, אם בכלל, לפני שאני יודע מי יצר אותה. אני חושב שעוד לא קרה לי ששיניתי את דעתי על יצירת אמנות אחרי שידעתי שהיוצר הוא אדם מוערך. אם פיצקעלה שאך יצא לאויר העולם ייצור משהו אמנותי ראוי עם אמירה חזקה ממש לא איכפת לי שזו יצירתו הראשונה עלי אדמות. האמן המחרבן בצינצנות הוא לטעמי אמן מחורבן (תרתי משמע), לפחות בשיפוט של היצירה הזו ולא איכפת לי איזה יצירות מופת יצר בעבר. |
|
||||
|
||||
אבל אמנות לא יכולה להיות מנותקת מהאמן. אני מסכימה לחלוטין עם דובי - אמן הוא שילוב של כשרון ואמירה. זה שאתה עומד מול משהו ומתפעל ממנו ממש לא הופך אותו לאמנות - אפשר ליצור דברים מדהימים במחשב, למשל. עם אמירה והכל. אם אני אגזור מכל מיני אתרים אובייקטים שיוצרים אמירה חזקה, זה יהפוך אותי לאמנית? ומאידך גיסא, האם אין הבדל בעיניך מול יוצר מרהיב, שמסוגל לטכניקות מדהימות, אבל בוחר, ביציה מסוימת, במינימליזם מסוים תוך אמירה ברורה, לביןילד שקשקש את אותו מינימליזם מבלי שהוא מסוגל לשאר היצירה? |
|
||||
|
||||
אני עדיין עומד על שלי. זה כמובן לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. ילד, ככלל, לא יצליח לצייר רישום מינמליסטי גאוני כמו פיקאסו, אבל אם זה במקרה יצא לו בפוקס (או כמו שכתבתי קודם, חמור במקרה יצייר את זה בזנבו) לגבי זוהי בדיוק אותה האמנות כאילו שפיקאסו צייר אותה. בואי נלך צעד אחד קדימה. נניח שאת נהנית מאד מיצירתו של אמן גאוני ואז מספרים לך שהוא אדם נתעב, בועל קטינות, גנב ורמאי. האם האמנות שלו הופכת פחות מוצלחת לכן? או שזה קשור רק ביכולת היצירה שלו. |
|
||||
|
||||
וילד יכול גם יכול לצייר, בפוקס, את מיטב רישומי פיט מונדריאן. כמובן שאין לכך כל ערך בלי התפיסה המונדריאנית בכללותה. כנ''ל לגבי המוני אמנים נוספים. ''אדם נתעב'' לא רלוונטי לדיון. למעשה, הרבה מאד אנשים שנויים במחלוקת הם אמנים מצוינים. |
|
||||
|
||||
היות ואצלי התבוננות ביצירה היא חוויתית ולא אנליטית (האנליזה יכולה לבוא אחר כך), ממש לא משנה לי התפישה המונדריאנית כשאני מסתכל ביצירה אלא היצירה נטו, ולכן לא איכפת לי אם ילד צייר אותה בפוקס. אני לא רוצה להשמע נבזי, אבל נראה לי שהרצון לגרור את האמן כצל ליצירה שלו אולי מעיד על חוסר יכולת לחוויה שלמה מהיצירה נטו. אני שמח שדמות האמן כאדם נראית לך לא רלוונטית (לי ודאי שלא), אבל זה נראה לי לא כל כך קונסיסטנטי עם הטענות הקודמות שלך. |
|
||||
|
||||
אנא התבונן ביצירה הבאה: א.האם אתה נהנה ממנה? ב.אם כן- האם ילד בן שמונה שהיה מצייר אותה היה עונה להגדרה "אמן"? ג. אם לא - האם אתה סבור שהאדם שצייר אותה איננו אמן? |
|
||||
|
||||
ג. האם כל מה שאמן עושה הוא אמנות? |
|
||||
|
||||
אם הוא אוכל ארוחת בוקר ומניח את פקקי הבקבוקים אחד על השני באופן אקראי, זו אינה אמנות. לא ניכנס פה לדיון הסיזיפי "מהי אמנות", הנקודה כאן היא קצת שונה: נח טוען שהוא נהנה מכל יצירה במנותק ממי שיצר אותה, אני מעמידה שני מבחנים: מבחן הרצון ומבחן היכולת. כלומר, אמן הוא אדם מוכשר עם רצון להביע משהו (בניגוד לאומן). באותו אופן, מי שמתעניין רק בעונג שהיצירה מסבה לו, יערב לו, כמובן. אבל אז הוא חובב אומנות ולא אמנות. |
|
||||
|
||||
ההגדרה שלך לאמן בניגוד לאומן היא משונה ומאד פרטית. אמן הוא artist בניגוד לאומן master (או meister בגרמנית), כלומר, בעל מלאכה בדרגה גבוהה שהיצירה שלו יכולה להיות גם אמנותית, אבל זה מקרה פרטי. אמרתי, אכן, שאני נהנה מיצירה בלי קשר ליוצר. לא אמרתי כלל שאני מתעניין רק בעונג שהיצירה גורמת לי. את שמה מילים בפי (ולא נכונות). אני בהחלט מתעניין מעבר לעונג, אבל מפריד. ההתבוננות ביצירה היא חוויתית ורגשית בלבד ואח"כ בא העיסוק השכלי האנליטי ביצירה, שבו אני בהחלט מעוניין לדעת על האמן. אם התהליך יעצר אחרי החלק הראשון (כי זה צוייר במקרה ע"י ילד) ההנאה החוויתית שלי מהיצירה לא תתמעט. אני מקווה שהבהרתי את עצמי היטב עכשיו. |
|
||||
|
||||
א. אני מכיר ונהנה (באופן בינוני). ב. אני בכלל לא התייחסתי לשאלה אם ילד שהיה מצייר אותה היה עונה להגדרה "אמן". זו שאלה אחרת, והתשובה היא "לא". השאלה הנכונה (לפחות במסגרת טענותי בדיון)היא: האם היית נהנה ממנה אם היה מצייר אותה ילד בן 8? והתשובה היא: "כן, באותה מידה". |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |