|
גיל רונן בסך הכל רצה שיהיה על שמו דיון ששובר את שיא ההובלות האיילי. תוך פחות מארבעה חודשים, כבר נראה היה שהוא בדרך להצליח במשימה. הוא עבר אפילו את "כהנא הסיפור האמיתי" ורק "המודל החייתי" ו"החיים עלי אדמות: התפתחו באקראי" עדיין הקדימו אותו, אך זה היה עניין של כמה שבועות לכל היותר, עד שישאיר גם אותם מאחור. ואז, אויה, החליט העורך בן היונה, הסוכן של פמיניסטיות הזה, לראשונה בתולדות האייל, לסגור דווקא את הדיון הזה לתגובות נוספות, ולעצור את המירוץ הבטוח אל הצמרת של רונננו. ובעיניים כלות נאלץ לראות גיל רונן איך דיון נוסף "מאבק עוטף ישראל" צומח ומגשים את מה שהוא לא הצליח להגשים. "זה לא פיר" בכה גיל רונן בשורת אימיילים אל המערכת. "מקפחים אותי כי אני גבר" זרמו דמעותיו דרך מסך המחשב והרטיבו את המקלדות הוירטואליות. "אני כל כך רוצה לקחת אליפות ואתם עוצרים אותי, ונותנים לאחרים לעבור אותי. מה אתם רוצים שאני אעשה? שאעבור לדימונה?" מוח מלומד וציני יש להם לחברי המערכת, אך לא לב אבן כמו שיש החושבים (ואם אבן, אז אבן מהעידן החדש) ותמורת הבטחתו של גיל רונן שמעכשיו יתנהג בסדר (דהיינו, לא ינשוך פמיניסטיות בשעות הראש-טיים של האייל), יאשרו את חזרתו למירוץ.
|
|