בתשובה להאייל האלמוני, 14/11/04 13:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"לגבי שוייץ זה נכון, אבל בהונג קונג אין תנאי עבדות?" בהונג קונג יש תנאי עבדות? למה לא מספרים לנו שום דבר? התוכל להביא מעט נתונים או הפניות לאישוש קביעתך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתימר לדעת מה קורה בהונג-קונג (אני אומר במפורש: אין לי שמץ של מושג), אבל בבדיקה זריזה, דוד גוגל מצא לי את זה: המחקר (או "מחקר") הזה (שאינני יודע מה ערכו ואמינותו1) מסווג 18.5% מכח העבודה ההונג-קונגי (643,200 עובדים) כ-"עובדי שוליים". מתוכם 217,000 מובטלים, 322,800 עובדים זולים (עובדים במשרה מלאה, המשתכרים פחות מ-4500HKD בחודש, שזה פחות מ~$580 לחודש עבודה), ו-103,400 עובדים במשרות חלקיות (מתוכם, עפ"י המאמר, 27,800 באופן לא וולנטרי2, ו-75,600 בעבודות זמניות). ________ 1 הוא נמצא באתר האידאולוגי של Oxfam, כך שלגיטימי (אם רוצים) להטיל ספק בנכונות הנתונים. 2 לא ממש הבנתי למה הם מתכוונים ב-"Involuntarily", אבל נראה לי שהכוונה היא לאנשים שעובדים במשרה חלקית, למרות שהם מעוניינים לעבוד במשרה מלאה. ועם קשר חלקי בלבד, מצאתי גם את זה (בעיית העוני בקרב נשים מבוגרות בהונג-קונג): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה, לפי הנתונים שבידי והגיון פשוט, הנתונים המוצגים במאמר שגויים. לטענת המאמר, גדל כוח העבודה בהונג-קונג במהלך שלוש שנים (1997-9) בקצב של 4 אחוז בשנה. מאחר וקצב גידול האוכלוסיה היה כ-1.2 אחוז לשנה, נתון זה נשמע שגוי. לטענת המאמר, היקף כוח העבודה בשנת 1999 הגיע ל-3.476 מליון, בשעה שלפי נתונים אחרים*1* הגיע כוח העבודה להיקף כזה רק בשנת 2003. אם נקבל שהנתונים נכונים, לפחות חלקית, הטענה היא שבמהלך השנים 1997-9, שנות המשבר הכפול (המעבר לשלטון סין והמשבר הכלכלי בדרום-מזרח אסיה) גדל כוח העבודה ב-13 אחוז או כ-400 אלף איש, כאשר כשליש ממנו מובטל בתקופה הראשונה (131 אלף נוספו למובטלים) ועוד 51 אלף מצאו תעסוקה במשרות חלקיות בלבד. במקביל, נטען כי ישנם עוד 322 אלף המועסקים במשרות חלקיות, זמניות, חולפות, וכן הלאה המכונים שם "עניים עובדים."*2* בין זה לבין "עבדים" אין שום קשר, כמובן, אבל ניחא. אם בוחנים את הנתונים מעט יותר לעומק,*3* אפשר להבין מאיפה הגיעו אותם "עניים עובדים." בין השנים 1997-2003 אפשר להבחין בשינוי משמעותי בדפוסי העבודה בהונג-קונג, עם ירידה ניכרת בהיקף העבודה של צעירים חסרי מיומנויות (גילאי 15-24) וירידה יחסית בשיעור העובדים בכל הגילאים לבד מגילאי 44-64. כלומר, שוק העבודה מתבגר והדרישות המקצועיות מהעובדים גדלות. תהליך חשוב אפילו יותר ניכר במבנה שוק העבודה. לצד ירידה עצומה במספר המועסקים בייצור וירידה גדולה במספר המועסקים במכירות וסחר, ישנה עליה במספר נותני השירותים האישיים והקהילתיים. בטבלה 7 אפשר לראות כי בעוד שמספר המובטלים בקרב המנהלים והמנהלנים, בעלי מקצוע ואנשי מקצוע בכלל נותר נמוך, הוא גדל במידה ניכרת אצל בעלי מלאכה, עובדים במפעלים, תעסוקות בסיסיות ומוכרים בחנויות. הסיבה לשינוי הזה באופי התעסוקה ברורה למדי אם בוחנים את נתוני האבטלה ותת-התעסוקה בהונג-קונג לאורך השנים.*4* רמת התעסוקה בהונג-קונג נותרה יציבה לאורך השנים בין 1981-1997 ועמדה בשנת 1997 על דרגה נמוכה להפליא של 1.1 ו-2.2 (תת-תעסוקה ומובטלים, לפי סדר זה). אחרי המיזוג עם סין, חל מפנה דרמטי בן לילה והשיעור עלה, עד שהוא מגיע ל-6.8 אחוז אבטלה היום. קצב העליה במספר העובדים הכולל היה סביר ובהתאם לקצב הגידול באוכלוסיה (7.6 אחוז בחמש השנים הראשונות אחרי המיזוג).*5* נוסף על כך, השכר הנומינלי (לבד ממנהלים ומנהלנים) נחתך באחת ומשיעורים של 5-8 אחוז גידול לשנה ירד למעשה כמעט לאפס בכל התחומים.*6* אפשר להסביר את ההתרחשות המוזרה הזו בכמה אופנים. ראשית, ייתכן שהספינה מלאה. צפיפות האוכלוסיה בהונג-קונג, שגודלה אלף קילומטר מרובע, גדולה פי עשרים מזו שבישראל או בהולנד. ייתכן ופשוט אי אפשר להכניס שם סיכה. זה הסבר דחוק ולדעתי, גם לא משכנע. הסבר שני הוא שהמערכת הקפיטליסטית האיומה של הונג קונג פשוט קרסה משום שהקפיטליזם לא עובד והנה, עכשיו רואים את התוצאות ועוד מעט כולם שם יהיו עבדים. טיעון כזה גם הוא אינו עומד במבחן המציאות או הגיון פשוט, גם כשלעצמו (המדדים הכלכליים אינם מצביעים על קריסה) וגם בהשוואה למתרחש במדינות מקבילות בסביבה. הסבר שלישי, הפוך בכיוונו, הוא שהסינים הרעים הכניסו את החיידק הקומוניסטי המסוכן למערכת הדם ההונג-קונגית ועוד מעט כולם יהיו עבדים קומוניסטים. גם ההסבר הזה אינו נשמע סביר. בוודאי שישנה השפעה שלילית של סין, אבל היא אינה מסבירה בצורה טובה מספיק את הנתונים. הסבר רביעי הוא שכאשר התחולל המיזוג בין סין להונג-קונג, נפתחה סין "בגדול" בפני הונג-קונג – לא מבחינת סחר (שהתקיים גם קודם ונותר יציב בשיעורו – בערך 40 אחוז מהיבוא והייצוא*7*) אלא מבחינת שוק העבודה. כלומר, החל במיזוג יכולים היו אנשי הונג-קונג לחזק מאוד את המגמה של העברת משרות של ייצור ועבודה לא מיומנת לסין היבשת. הדרישה לפועלים לא-מיומנים בהונג-קונג פחתה (ובסין, מן הסתם, עלתה) והמושבה לשעבר החלה עוברת מכלכלה מבוססת ייצור (טקסטיל, צעצועים, וכו') לניהול של ייצור. ייתכן ובהונג-קונג ניתן להכניס עוד סיכה או שתיים, אבל היום אין למעשה צורך. המפעלים עברו לסין. לדעתי, הסבר זה נותן תשובה טובה יותר לשינויים הברורים בנתונים של הונג-קונג. מה שמופלא לראות, עדיין, הוא איך מצליחה הונג-קונג למרות שלושה משברים קשים (המיזוג, משבר הנמרים, סאר"ס) שפגעו בייצואה ויבואה, שלא לדבר על התיירות, לשמר את עצמה במצב כה טוב. *2*הנתונים, אגב, אינם מתחשבים בעובדה שעלות החיים בהונג-קונג נמוכה משמעותית מזו שבמקומות אחרים בעולם המערבי, כפי שאפשר לראות כאן: http://www.info.gov.hk/hkecon/cost/doc/col-08-02.pdf... *3*כאן: http://www.tdctrade.com/econforum/boc/boc040201.htm#... *4*נתונים רשמיים: http://www.info.gov.hk/censtatd/eng/hkstat/fas/labou... *5*נתונים על הגידול הכולל באוכלוסיה: http://www.info.gov.hk/censtatd/eng/hkstat/fas/pop/b... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |