![](/img/cornr_br.png) |
את דעתי על עבירות ה"הסתה" וה"המרדה", ועל השימוש שנעשה באישומים כאלה לצורך הגבלת חופש-הביטוי כבר הבעתי כאן בעבר (לאחרונה בשני מקרים: התבטאותו של ח"כ טיבי בדבר הרמטכ"ל ודבריו של ח"כ בשארה בסוריה).
גם לגבי אישום ההטרדה ש(אולי) יוחס לדב אנשלוביץ - ברור כי משלוח הודעת דואל בודדת לכתובת שפורסמה בדיוק למטרה זו (באתר הכנסת) איננה הטרדה, יהא אשר יהא תוכן ההודעה (כאן אני נאלץ לסייג את דבריי, מפני שייתכן שהחוק העוסק בהטרדה מינית יכול להחשיב מסרים מסויימים כהטרדה, גם אם אינם חוזרים על עצמם. אינני בטוח).
העניין האחרון שעולה הוא עניין האיום. מכתבו של דב אנשלוביץ לא היה מכתב-איום, ולא כלל שום איום על אף אחד. אולם אני יוצא מהנחה כי המשטרה פתחה בחקירה בעקבות מכתבים אחרים שהגיעו לחברי הכנסת, ושכן הכילו איומים. נדמה לי שהחוק הישראלי אכן מגדיר איום כעבירה. האם גם בכך יש לראות, לדעתך, מגבלה על חופש הביטוי, והאם זו מגבלה בלתי-מוצדקת?
|
![](/img/cornr_bl.png) |