|
||||
|
||||
ההצהרה "דין נצרים כדין תל-אביב" היא ברורה וחד-משמעית: כמו שלא נפנה את תל-אביב, כך גם לא נפנה את נצרים. אפשר לטעון שבעצם מדובר על משהו שקשור בכדים ודינים ומחצלות עשויות נצרים וגבעות קטנות ועונות שנה, אבל זה מגוחך (בערך כמו לומר שזוהי הצהרה על הפעלת קריטריונים לפינוי). אולי הוא בכלל אמר "דינֶה צרים כדינתֵל אביב", שזה בכשדית "מהאביב הבא נעשה לכם צרות"? אם אתה רוצה, אפשר לומר ששרון לא באמת התכוון לזה, או שהוא שיקר, או שזו בסך-הכל הבטחת בחירות שלא תמיד עומדים בה. אבל הפלפול על משמעות הביטוי הוא סתם קטנוני. |
|
||||
|
||||
כן, אני מסכים איתך ש"קטנוניות" היא מילת המפתח כאן. בהקשר הזה, מה דעתך על הנפנוף הבלתי פוסק בו ? |
|
||||
|
||||
למה זה "נפנוף"? לא מדובר במשפט תלוש מהקשרו שנאמר מי יודע מתי, אלא בהצהרה מרכזית של נאום בחירות (שהתוכן שלו הופך את הפרשנויות האלטרנטיביות של ההצהרה למגוחכות עוד יותר). שרון יצא לפני הבחירות באופן מובהק נגד המהלך שהוא מוביל עכשיו. על זה אי אפשר להתווכח. (כלומר, אפשר; אבל זו התעקשות ולא ויכוח). עדיין, נשארות לא מעט נקודות פתוחות: * האם שרון נבחר בגלל ההצהרות האלה, או למרות ההצהרות? והאם זה משנה? * עד כמה פוליטיקאי מחוייב להצהרות שלו מלפני הבחירות? (כולל אבחנה בין אמירה מפורשת לאמירה משתמעת, ואבחנה עוד יותר חשובה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה). * מה נבחר ציבור אמור לעשות כשהוא מתחיל לראות מכאן דברים שלא רואים משם? |
|
||||
|
||||
''נפנוף'', בגלל השימוש הבלתי פוסק במשפט הזה. עם הסיפא שלך אני מסכים. כלומר אני מסכים שאלו הנקודות החשובות כשבאים לבחון את הפער בין ההצהרות ערב הבחירות למעשים אחריהן. ובדיוק בגלל זה מקוממת אותי ההיצמדות האובססיבית למשפט אחד, כאילו שכל דבר אחר מלבדו משני בחשיבותו. |
|
||||
|
||||
אבל המשפט הזה הוא רק משפט מייצג. רבים מאיתנו, אם היו יודעים שבהצבעתם לשרון הם מצביעים לתוכנית ההתנתקות, פשוט לא היו מצביעים לו. עכשיו הוא לוקח את 40 המנדטים ועושה בדיוק ההפך ממה שבשמו הם ניתנו לו. הרשה לי לנחש שאתה לא הצבעת ל"ליכוד" בבחירות האחרונות. אני כן. אם הייתי רוצה להצביע לתוכנית ההתנתקות, מי שהיה מקבל את הקול שלי היה מצנע. לטעון עכשיו שלשרון יש רוב בכנסת להעביר את ההתנתקות, זה לירוק לי בפרצוף, יש לו רוב לעשות מה שהוא רוצה, בגלל שבזכות אנשים כמוני הוא ראש הממשלה, הוא לא היה יכול לעשות כלום אם הוא לא היה משכנע אותנו שהוא לא יילך בדרך הזאת. אם אין לו שום מחויבות לבוחר שלו, איזה ערך יש לבחירות? |
|
||||
|
||||
שלב 1 הבטחת בחירות. שלב 2 יריקה בפרצוף (נשיא של כולם, לא רק של הבוחר שלו). שלב 3 נכשל בבחירות. |
|
||||
|
||||
דווקא כן הצבעתי ליכוד, מתוך האמונה שכרגע צריך לחזק את המפלגות הגדולות. בימים כתקנם הייתי מצביע שינוי. אני באופן אישי לא התייחסתי יותר מדי ברצינות לשום דבר שנאמר בתעמולת הבחירות ע"י שרון. אני מאמין שאנחנו נצא מעזה בגלל שזה הדבר ההגיוני היחיד לעשות, ומה שיוציא אותנו משם זה בדיוק מה שהוציא אותנו מלבנון: מכסת הרוגים כלשהי. אבל בנוסף אני חושב שכשזה יגיע, עדיף שהימין יהיה בשלטון. אני חושב שמי שבאופן אידאולוגי נגד ההתנתקות עמוק בפנים יודעים ברובם שסבלנותו של העם כלפי ההתנחלויות וההחזקה באוכלוסייה כבושה פקעה. הם נאחזים בקנאות בכל מה שמפיח בהם תקווה להמשך קיום המצב כמו שהוא. האמירות של שרון ערב הבחירות נכללות בקטגוריה הזאת בעיני, המתנגדים להתנתקות ראו בו מושיע שיגן עליהם מסיוט ההתנתקות. נניח ששרון לא היה אומר את המשפט הזה ערב הבחירות. לאן היו הולכים קולות המתנגדים לדעתך ? איזו אלטרנטיבה הייתה להם ? הרי אם לא הייתם מצביעים ליכוד, נצרים היום כבר הייתה מפונה. |
|
||||
|
||||
מצחיק, גם אני שקלתי להצביע שינוי, מכל מקום, הסיבה שהתנגדתי להתנתקות היא לא רק אידאולוגית, לברוח באופן חד צדדי, לא יפתור כלום, הכנעות לטרור רק מחזקת אותו. ברחנו מלבנון ועכשיו החיזבללה מנהל את המלחמה שלו מהשטחים, וכל הארגונים הפלשתינאים ללא יוצא מן הכלל (גם אלה שבחולשתם היו מוכנים לותר על המאבק המזויין) למדו, הפנימו ומיישמים שאנחנו מבינים רק כח, וכל מעשי הטרור שלהם רק מקדמים אותם יותר. בתקופת שמיר היה טרור, אבל אין מה להשוותו לטרור שהחל אחרי הסכמי אוסלו, (שהבאנו לפה את הרוצחים המוצהרים שלנו, והפתעה, הפתעה, הם ניצלו את השטח והנשק שניתנו להם, לא לשמירה על דו קיום ויחסי שלום ובטחון אלא להקמת בסיס טרור, ממנו הם מפגעים וימשיכו לפגע בנו). אחרי קמפ דיווד והויתורים שברק היה מוכן לעשות שם, החלה האיניפדה הרצחנית, לפני כן הקונזסוס היה שלא נחזור לגבולות הקו הירוק ולעולם לא נוותר על ירושלים, ברק דיבר על כך שיותר מ80 אחוז מהמתנחלים ישארו בריבונות ישראל כך או אחרת, שלא לדבר על ירושלים, אחרי שהם ראו שאין שום קווים אדומים שאנחנו לא ניסוג מהם, ארגוני הטרור הפלשתינאים הבנו שכל שעליהם לעשות הוא להגביר לחץ. בטאבה כבר היו מוכנים לתת להם 95-100 אחוזים מהשטחים ולוותר על מזרח ירושלים, עדיין סירבנו לקבל את זכות השיבה, הטרור המשיך, היום רבים טוענים שלא תהיה בררה אלא לחזור לגבולות הקו הירוק, ולמצוא פשרה גם בנוגע לזכות השיבה, (בילין מדבר על כמה מאות אלפים), כמובן שזה לא מספק את הפלשתינאים (4 מיליון עקורים יש, הם טוענים) ולמה שיתפשרו ולו על אחד , האמנה הפלשתינית מעולם לא בוטלה (נאמר שהיא תשונה, זה מעולם לא התבצע), החאמס אומר בפה מלא, לעולם לא נוותר ולא על גרגר אחד מהאדמה הערבית, מהים ועד הירדן. רק אנחנו בוחרים שלא להקשיב למה שאומרים וחוזרים ואומרים לנו. (עראפת דיבר על הסכמי קורש, כלומר שהסכמים תקפים כל עוד אין את הכוח לבטלם). איזה קשר יש לנצרים ולהרוגים שלנו. הרי אם ניסוג מגוש קטיף אנחנו רק מזמינים עלינו טרור נורא יותר בשלב הבא, שגם בו ניסוג, מה שיגרור טרור נורא אפילו יותר. הרי הם צרכים להיות טפשים ממש שלא להבין שכדאי להם להמשיך להכות בנו, כי זה משתלם, כי זה מביא לעוד ועוד נכונות להתקפל. פעם האמינו ש"לא מנהלים משא ומתן עם טרוריסים" היה לזה איזה רציונל. קשה לי להאמין שאתה לא רואה מה הוא. (דרך אגב, מותר לשאול אם הצעת לשמיר או לרבין?, לנתניהו או פרס?, לנתניהו או ברק?, לברק או שרון?, אתה לא חייב לענות כמובן!) |
|
||||
|
||||
כתבת "עכשיו הוא לוקח את 40 המנדטים ועושה בדיוק ההפך ממה שבשמו הם ניתנו לו." ובוודאי התכוונת לכתוב "עכשיו הוא לוקח את 25 המנדטים ועושה בדיוק ההפך ממה שבשמו הם ניתנו לו." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |