 |
|
 |
||
|
||||
 |
"משעה שעברה בעולם כסופה הידיעה כי הגנרליסימו לקה בשטף דם במוחו ומצבו אנוש נעשה ביתנו ביתו השני של אדון רכלבסקי. הוא קבע את מושבו ליד מקלט הרדיו שלנו שהיה מצוייד, שלא כרדיו שלהם, באנטנה חיצונית ארוכת טווח, כיוונו אל מוסקבה והקשיב בדריכות לקולות הסלביים הרחוקים, שפילסו להם את דרכם אלינו מבעד לענני השלג הכבדים ולסופות הברקים. מפעם לפעם היה הרדיו המוסקבאי קוטע את שירתה של מקהלת הצבא ואת קריאת המברקים שבאו מכל קצווי הרפובליקות ומן המפלגות האחיות בעולם ובהם התקוה והאמונה כי שמשו של יוסף ויסריונוביץ לא תשקע לעולמים, וקריין בעל קול מתכתי אטום היה קורא את הביוליטין הרפואי מטעם מיניסטר הבריאות. מצב רוחו של שכננו שאזנו היתה משקעת עוד ועוד את ריפוד הרמקול פנימה למרכבה רוגזה של אמא שחששה שמא ישבוק חיים ה"פיליפס" שלנו בטרם טיפול ההכרעה במוסקבה, היה נע כמטוטלת על פי הודעות הרופאים הסובייטיים. הידיעה כי לחץ דמו של סטלין ירד הדאיגה את אביו של חיים, ורק לאחר ששודרה הודעה מאוחרת יותר ונאמר בה כי מהירות הדופק עלתה וכי חלה הפרעה קשה בפעולת ליבו של החולה, יצא מביתנו באישון לילה והלך לישון, מצטער על שהחם הגרוזיני איבד את הכרתו ואינו חש, ולו משהו מן הייסורים שהוא ראוי להם... בבקרו של היום הששי, בטרם הלכו אבא ואדון רכלבסקי לבית הכנסת, שב שכננו ונכנס חרש אל ביתנו השרוי בתרדמת השחר והדליק את הרדיו. ממוסקבה הרחוקה נשמעה מנגינה נוגה והירואית. הוא הקשיב בכיווץ גבינים, ניסה לעמוד על פשר הקולות, ולפתע התחיל מקפץ במקומו, מוחא כף ושר "קרב יום, קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה". אמא שהתעוררה בבהלה, יצאה עטופה בחלוק מחדר השינה ואמרה שעוד לא עבר שבוע משושן פורים ומה פתאום הוא כבר חוגג את ליל הסדר. "הכלב התפגר! הכלב התפגר!" צחק ובכה שכננו חליפות. אמא תהתה אם אין זו שמחה קודם זמנה, אבל רכלבסקי הרגיעה ואמר כי מוסקבה לא היתה מעיזה להשמיע את "ארואיקה" של בטהובן אילול שבת נוגש, שבתה מדהבה. בשש בדיוק גוועה המנגינה וקול בוכים נשמע על גלי האתר... בצאתם, לאחר ששמעו את ההודעה הרשמית על מותו של חברו לנשק של לנין ויורשו, אמר רכלבסקי כי מן הדין היה לערוך הבוקר למתפללי בית הכנסת קידוש. "לעילוי נשמתו" גיחך אבא ושניהם פרצו בצחוק. ... ביום שני, בשעות הבוקר, בא רכלבסקי אל ביתנו להשתתף בטקס ההלוויה." (חיים באר, "נוצות", עמ' 167-169.) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |