בתשובה לערן בילינסקי, 20/06/01 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באיזו שעה הלכת לישון בכדי לקום כל כך מוקדם? האם לא הפסדת חלקים חשובים מהערב ותחילת הלילה, אשר רק בהם ניתן לצפות בדודו טופז, למשל? וחוץ מההתפעמות מהשעה המוקדמת בה קמת, אני גם ממש מתעלף לשמע דבר הכנת השיעורים. כיום אני קם כל יום בשש וכולם יודעים שאסור לדבר איתי עד עשר. על פעילויות חשיבתיות אין מה לדבר בכלל. אולי השיעורים שלך היו קלילים בצורה יוצאת מגדר הרגיל? אני לא יודע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שיש כאן דפוס איילי אופייני. גם אני יכול לחשוב ולתפקד במיטבי בעיקר בלילה. בתקופות של מבחנים הייתי הופך בכוונה את סדר היום, כדי שאוכל ללמוד במשך הלילה ולישון במשך היום. גם אני מתפקד על אש קטנה עד השעה 10, למרות שאני נאלץ לקום ב-6. היתכן שכולנו, משתתפי האייל, קורצנו מחומר דומה? לפחות חלק מהמשתתפים כאן עוסקים בתכנות מחשבים, תחום ששעות מוזרות יאה לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הביולוגים כאן במכון, העבודה במעבדה מתחילה בדרך כלל בסביבות תשע בבוקר. אך מכיוון שאף אחד לא מכריח לבוא בשעה מסויימת (או לעזוב בשעה מסויימת) יש הרבה( ואני ביניהם ) שלא מתחילים את היום לפני תשע וחציעשר. כמובן שאני גם עובד עד תשעעשר בלילה אבל נעזוב את זה במכון עשו חסד גם עם הסטודנטים הקורסים לא מתחילים לפני תשע בבוקר. אבל כשלמדתי תואר ראשון גם אני קמתי בשעות מגוכחות כמו חמששש בבוקר כדי להגיע בזמן לשיעורים. מה לעשות? אגב, בצבא גיליתי את מחזור עשרים השעות: אם נשארים ערים במשך יותר מעשרים שעות, העיפות נעלמת עד שחלפו עוד כ20שעות |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשבור את הדפוס. אני במיטבי בשעות הבוקר המוקדמות, ואחרי עשר בלילה, אין עם מי לדבר. בעיה קשה, כי רוב חברותי הן חיות לילה ורק בחצות מתחילות לחשוב על לצאת לבלות... ואגב, אני מתכנתת. מכיוון שאני לא מסוגלת לעבוד בלילה, פיתחתי לי את ההרגל המשונה של להגיע לעבודה לפני שש בבוקר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |