|
||||
|
||||
אני חושב אחרת ממך. אני מאמין כי אכן לחלק גדול מהאוכלוסיה יש ליקויים כאילו או אחרים שקשורים לנושא זה. האם הם גדולים יותר או קטנים יותר לא צריך להשפיע על העובדה כי הם קיימים. בעוד שהיום מטפלים בהם או לפחות מנסים על ידי זה שנותנים להם הקלות מסוגים שונים דבר שיוצר פיתרון רק מועיל. הערכות זמן במבחנים הם ההוכחה הטובה ביותר. הבדיקה במבחן בדרך כלל היא על ידע ולא על כמות ידע ששניתן להוציא בפרק זמן מוגבל. הרעיוןם שנתינת זמן מכסימום הוא על מנת שמי שעושה את המבחן גם יסיים אותו אי פעם ולא ימשיך אותו לעד. אבל כאשר נותנים לאדם כל שהוא עוד 25% זמן או לפעמים יותר מה שנותן לו את האופציה לסיים את המבחן בצורה נורמלית (בשבילו) רק מוסיף ולא מזיק כלל. בהחלט יתכן ורוב גדול בציבור זקוק לזמן גדול יותר סבמיבחנים ללא קשר לדיסגרפיה או דיסלקציה אבל נתון זה כלל לא מוריד את הצורך לתת את ה"הקלות" הללו למי שכן זקוק להם. אני לא יודע על אילו איבחונים את מדברת אבל בתור אחד שעבר שלוש פעמים בחייו אם לא יותר אבחונים מסוגים אילו האיבחונים ארוכים והניתוח שלהם ארוך גם כן בדרך כלל. אני מאמין ומקווה שמי שבנה אותם ידע מה הוא עושה. בנוגע לשגיאות כתיב? השיפור בנושא זה משתנה מאדם לאדם, יש כאילו שלמרות שיכתבו או יקראו שנים עדיין לא תשתפר איכות הכתיבה שלהם. אני יכול להעיד על עצמי שלמרות שאני כותב המון יחסית לפעם ועל אף שהאיכות של הכתיבה שלי בזיהוי שגיאות עלתה עדיין כמות השגיאות גדולה מאוד ולעיתים כלל לא מובחנת על ידי. וכן יש קשר לנכות כיוון שגם זו היא בעיית נכות שונה מהנורמל אשר לא תמיד אפשר לשפר אותה. אגב גם נכה יכול להשתפר תלוי איזו נכות יש לו. |
|
||||
|
||||
מדוע לשים מגבלת זמן קשיחה? מדוע לא להעניק פרק זמן בלתי מוגבל גם לנו, פשוטי העם? |
|
||||
|
||||
מניסיון שהיה לי בנושא בחינות גיליתי שיש אנשים שאם תיתן להם גם 10 שעות הם ישארו בכיתה למרות שהם יכולים לסיים מבחן גם בשלוש. אולם אני לא רואה סיבה למה זמן המבחן צריך להיות קצר כל כך בדרך כלל אלא להפיך הרעיון בבחינה הוא להראות ישע ולא זיכרון קצר ועל כן אני בהחלט תומך בהגדלת זמן הבחינות. |
|
||||
|
||||
מי שמטפל 10 שעות במבחן שהוא גמר לענות עליו ב3 שעות, בהכרח מקלקל אותו. |
|
||||
|
||||
לטענתך, אולם אותו אחד גם יכול להזכר בדבר נוסף אחרי חמש שעות. |
|
||||
|
||||
אין טעם במגבלת זמן במבחנים באופן כללי. אם המורה לא מבין את החומר אותו הוא מלמד, הוא יכול לתת ציונים טובים למי שלמד אותו בעל פה ולמי שעונה מהר על השאלות הפשוטות. אני גם לא מבין למה המבחנים נערכים בלי כל חומר עזר. בוחן שמבין הייטב את החומר יכול לחבר שאלה שאינה מופיעה בספר הלימוד. המרצה שלי לסטטיסטיקה, פרופ' עוזי מוטרו, נותן מבחנים עם חומר פתוח, בלי בחירה ועם זמן מספיק. הוא אומר שלעולם לא ידפקו על דלת משרדו של סטטיסטיקאי ויבקשו ממנו לפתור תוך שעה ארבע בעיות מתוך חמש בלי להביט באף ספר. אני מזמין את אוהדי החינוך הקיים להצדיק את שיטת הבחינות הקיימת. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך לגמרי. אני אדם קצת סנילי, וקשה לי לזכור כמויות של חומר לבחינה. בחינות בחומר סגור הן בחינות של שינון. הרעיון הוא מגוחך. לעולם לא אתבקש להביע דעתי על משהו מתוך זכרון. להפך. כל פעם שאכתוב מאמר, בתור חוקר, אני אהיה חייב להביא מראה מקום מדוייק. אז מה זה משנה אם למבחן זה או אחר אני זוכר את הפרטים בעל-פה? חסר מטרה לגמרי, ומראה, לדעתי, על עצלנות של המרצה מצד אחד, ועל חוסר אמון ביכולת המחשבה של הסטודנטים מצד שני. |
|
||||
|
||||
אם יורשה לי גם להוסיף שאני מקירה אדם הפעיל באוניברסיטה העיברית שלוקח טרופות העוזרות לו בדיסלקציה והדיסקלקוליטיס. |
|
||||
|
||||
השמנתי, לקחתי חלק מהן שבעה ימים בשבוע במקום חמישה כי הייתי לחוץ מאוד על שיפור המצב, אחת מהן הפסקתי למצוא בארץ ו... ופתאום, אחרי שש שנות טיפול מוצלחות נשרתי מכל הקורסים. לא הייתה לי בעיה לסגור את התואר ולהרשם לתואר שני. אבל נרשמתי לתואר שני במה שהצלחתי ללמוד. כמו כן התפקחתי מהאשליה שאני אישית יכול להיות מסודר כשאני שייך לציבור כל כך מקופח. אי אפשר להיות מטופל ביעילות אצל נוירולוג שגר בצידו השני של העולם. כעת המצב טוב יותר אבל רחוק מלהשביע רצון. הפחד שכל תקציב המשפחה יוצא לנצח על העזרה לי, לא נוטש אותי. אני מפחד שמסיבה זו הבן יהיה ילד מוזנח כמו שאחיותי היו. |
|
||||
|
||||
השגיאות *לא אמורות* להיות מובחנות על ידיך, אחרת לא היית דיסגרף. הלא כן? |
|
||||
|
||||
חלקן כן חלקן לא, בדיסגרפיה יש גם את החלק של שגיאות הכתיב, למעשה לא פעם לאחר שאני קורא דבר שרשמתי ותיקנתי אני מזהה שגיאות נוספות, הסיבה היא שאני מאומן במילים שלמות, מעין צילום מילים שכאשר אני רואה מילה שכתובה לא נכון הדבר בדרך כלל מפריע לי בעין, מצד שני אני קורא מהר ואפילו מהר מאוד יחסית בצורה שבה הראש משלים חלק מהמילים שבמשפט שכבר רשמתי ולכן אני כלל לא קורא את המילה אלא מביט בה מה שגורם לי לפספוסים מידי פעם. בכל מקרה הטריק של הדיסגרפיה הוא שהיא משתפרת אם הזמן, אם וכאשר פעם רוב המילים שלי היו מלאות בשגיאות כמות המילים היום ירדה פלאים בעיברית אולם נשארה גדולה עד גדולה מאוד באנגלית. ומה שעוד יותר אולי מפתיע הוא שלי מאוד מפריע לקרוא קטע כתוב אם שגיאות אפילו אם הוא שלי. |
|
||||
|
||||
או, סוף סוף אפשר לפתח דיון עינייני. התפיסה השגוייה שלך לגבי ליקויי למידה אופינית בעיקר לבעלי ליקויי ראיה. לרוב הם לא מבינים למה אני כותב מודעות עבור מי שלא קורא. זה לא כך. לקות למידה היא תקלה לסרוגין. בדיוק כמו שנורה של פנס יכולה לדלוק לפעמים בגלל מגע רופף. אם דיסגרף יקרא עשר פעמים כל מה שכתב, יתכן שהוא יעלה על חלק קטן מהשגיאות שלו ויתכן שהוא יעלה על חלק גדול מהן. זה תלוי ברמת הדיסגרפיה, ברמת הריכוז, זה תלוי בהוראה המתקנת שהוא קיבל ובאסטרטגיות למידה שהוא מפעיל וגם בתרופות שהוא לוקח. אחת הסיבות שיש לאנשים דיעה קדומה לגבי בעיתינו היא חוסר העיקביות שלה. הם לא יחשדו בפנס שדולק לפעמים שהוא שקרן או לא שפוי, אבל בנו כן. הם לא טופסים איזו אומללות זו לא להצליח לחשב בלי שגיאות ולא לכתוב בלי שגיאות. הם בטוחים שאם אנחנו לפעמים מצליחים סימן שאנחנו נהנים להיכשל. |
|
||||
|
||||
ואני חושב שאתה סובל מפראנויה. מי אמר לך לאחרונה שאתה שקרן או לא שפוי. המגננה שלך היא כל-כך קיצונית, עד כי אני באמת מתחיל לחשוד שאתה מסתיר משהו... |
|
||||
|
||||
Please, do lay off. Get off his back
|
|
||||
|
||||
אי שפיות מופיעה במודלים פסאדו-פסיכולוגים מיושנים. לא בדיון הזה. לגבי האשמה בשקרים, אתם מתעקשים שרוב המאובחנים מתחזים. אם מתחזים אינם שקרנים בעינך, אז אין לי מושג על מה אתה מדבר. אל תשאל אותי איך אני מסיק שזו דעתכם על רוב המאובחנים. אתם בטוחים שיש הרבה מאובחנים בגלל המתחזים. מכאן, שאינכם חושבים שזו קבוצת מיעוט קטנה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |