|
||||
|
||||
לא לבדוק טעויות זה לא ויתור, משום שהטעויות לא מעידות על שום דבר (ואם אתה או משהו אחר מפרש אותן כטפשות הבעיה אצלך, כמו שיש אנשים שחושבים שנכים מוגבלים גם בראשם). משום שאין, לדעתי, שום חשיבות לטעויות כתיב, יכולת כתיבה יפה ומהירה וכו' בה''ס יכול לאפשר למי שמתקשה בהם (אפילו אם הוא לא באמת דיסלקטי) ללמוד בדרכים אחרות (כי שוב מה שיותר חשוב הוא רכישת הידע והמיומנויות, ולא הדרך לרכישתם). |
|
||||
|
||||
אין לוותר על תיקון שגיאות כתיב; אבל מצד שני, יש להקפיד על כך שבמבחן בהיסטוריה (למשל) לא יאבד התלמיד נקודות בגלל שגיאות כתיב. דוגמא מופלאה שמופיעה בספר: תלמידה שבמהלך מבחן בעל-פה על קפקא, ענתה נכון על כל השאלות, אבל תמיד התייחסה לסופר בשם "צ'כוב". הבוחן עמד להכשיל אותה, כשהתברר מקור הטעות: קפקא היה צ'כי, מה שהוביל לבלבול נוראי - אבל לא שינה את העובדה שהיא *ידעה את החומר* עליו נבחנה. |
|
||||
|
||||
אז אולי אפשר להאיר את שגיאות הכתיב אבל בטח שלא להתיחס אליהם כמדד לחוכמתו, הבנתו או עצלנותו או כל דבר שהוא מלבד מה שהן (ז''א שגיאות כתיב). בנוסף היום יש ברוב מעבדי התמלילים ספלר שאמור לזהות מילים לא מוכרות ולהציע מילים מוכרות דומות... |
|
||||
|
||||
כשהמורה לא מבין את החומר, על מה הוא כבר יכול להוריד נקודות. לדעתי, מי שכן מבין את החומר ומוריד נקודות על שגיאות כתיב, עושה זאת לרוב מתוך אנרציה: לימדו אותו שזה חינוכי. הסבירו לו שכדאי לנצל מבחנים בספרות, תנ"ך ומתמטיקה גם כמבחנים באיות ושכל הורדת נקודות מחנכת. היום זו דיעה מיושנת. חברה של ההורים שלי מספרת שהיה להם מורה למתמטיקה שהיה מכירח אותם לענות תשובות ארוכות ומפורטות, בקול רם, ליד הלוח, מול כל הכיתה. תלמיד שהיה שוגה שגיאה קלה ביותר במתמטיקה, היה זוכה לתגובה 'דברי הבל ושטות!', גם אם רוב התשובה היה נכון מאוד. זו היתה גם התגובה לתשובתו של תלמיד שמכל בחינה מתמטית היתה נכונה אך הוא שגה בדיקדוק במהלך הנאום המביך. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |