בתשובה למיקי גלפרין, 01/11/04 14:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לצורך העניין, מהרגע שבו יצאתי מהבית נחשפתי לאנשים חסרי המוסר שהעזו לנהל את חייהם ברמת אביב או צהלה. איך הם חושבים? לא אתיימר להגיד שאני יודעת בדיוק מה קורה להם בראש, אבל אחרי כמעט שנתיים של עבודה צמודה, אני בטח יודעת *משהו* ממה שקורה שם, בתוך הראש שלהם. אני לא חושבת שיש משהו ראוי להערצה בדבקות בבועה שבה אתה חי. לגור כל החיים באותו המקום ולא להתנסות בדברים חדשים מוביל לצרות אופקים מסויימת. לצורך העניין, זה בכלל לא משנה אם חמישים שנה לא יצאת מחיפה או חמישים שנה לא יצאת מקיבוץ חצרים.1 ומה בדיוק הקשר בין עצלנות, לגרעין חרוץ לפיתוח הנגב? אני מאמינה שבנאדם צריך לחתור למען האושר שלו עצמו, ולא למען איזשהו קולקטיב מעורפל. זה לא אומר שאתה צריך להיות אדם אנוכי, אבל אם לא נעים לך כבר עכשיו לעלות על רכבת (רק שעתיים נסיעה, אפילו אני לא האמנתי)ולהגיע לבאר שבע, עיר האורות, זה ממש לא מטריד אותי. אתה מוזמן להמשיך ולטייל בכרמל. לעצמי, אני משאירה את האופציה לנצל את כל המקומות המקסימים שיש לנו. אני לא רואה את עצמי כ"תושבת מדינת נגב" אלא כתושבת ישראל. זה פוגע לך קצת בחזון הציוני שפיתחת לעצמך אודות המגורים כאן? תנחומיי. הבית שלי פה לא בגלל שום אידיאולוגיה או הצהרת כוונות. כאן אני גרה. סה טו. 1לצורך הענין, ורק בגלל העובדה שמשום מה נדמה לי שזה מעניין אותך, להלן קורות חיים: נולדתי בבאר שבע, בגיל ארבע המשפחה עברה דירה אבל נשארה באזור. מאז סיום הלימודים בתיכון אני פחות או יותר נודדת - שלוש שנים חילקתי את זמני בין תל אביב והדרום, בחודש שעבר עברתי לירושלים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |