 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפסקה השנייה היא למעשה פיתוח של הפסקה הראשונה. אנחנו מוכנים להניח שאדם צריך לשאת בתוצאות הבחירות שלו, לא של הוריו. חוץ מזה, מה זה "חסרת משמעות מעשית"? אם הטענה הבסיסית של הליברטאנים היא שרק תחרות על צרכנים תוכל להבטיח מוצר טוב, ברגע שזאת לא תחרות כזאת הטענה נופלת או שההצעה לא טובה. מוזר לי שהשתכנעת שהפיקוח המלא הוא אחת הסיבות המרכזיות למצב. אני חושב שאפילו הליברטאנים לא יבחרו לנסח זאת כך. הם יעדיפו לדבר על העדר תנאים תחרותיים בתחום (דבר שקשור לפיקוח, אבל לא חופף לו). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ככה זה בכל תחומי החיים: ההורים הם האפוטרופסים של ילדיהם, מתוך הנחה שהם יודעים להגן על האינטרסים שלהם. גם הקליינטים של בגדי ילדים הם לא אלה שמשלמים לבעל החנות, מה שלא מונע את קיום התחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל במדינה מודרנית זה לא ככה בכל תחומי החיים. בחינוך לא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |